ת"א 9229-12-12 הקרן הקיימת לישראל ע"י מינהל מקרקעי ישראל נ' גופלוביץ ואח'

1.לפני תובענה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת 2 למתן צו מניעה קבוע, צו עשה קבוע, פינוי וסילוק יד של הנכס הידוע גוש 6795 חלקה 20. 

2.בדיון שהתקיים ביום 21.4.2015, הגיעו הצדדים להסכמה (להלן: "ההסכמה"), אשר קיבלה תוקף של פסק דין חלקי, ולפיה:

1."יינתן צו מניעה קבוע ולפיו ייאסר על הנתבעת 2 ומי מטעמה לעשות שימוש במשק נשוא כתב התביעה בשימוש שאינו עולה על מטרת השימוש שבהסכם המשבצת. כמו כן, יינתן צו עשה ולפיו הנתבעת 2 תפסיק את השימוש החורג המתבצע במשק.

2.יינתן צו הריסה ולפיו על הנתבעת 2 להרוס כל מבנה ו/או מתקן אשר נבנה על ידה או על ידי מי מטעמה, ללא היתר בנייה וללא הסכמת התובע כמפורט בסעיף 8 לכתב התביעה. ככל שקיים היתר למבנה על פי ייעודו לשמש כלול, מתחייבת הנתבעת להסיר כל שימוש ולהחזיר את השימוש על פי ייעודו המקורי.

3.אנו מבקשים לטעון בכל הנוגע לארכה המבוקשת על ידי הנתבעת לביצוע הצווים ולערבות הבנקאית המתבקשת על ידי התובעת".

3.בהתאם להסכמה, הגישו הצדדים סיכומים באשר לארכה המבוקשת על ידי הנתבעת לביצוע הצווים, ולבקשת התובעת להמצאת ערבות בנקאית על ידי התובעת.

4.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את סיכומיהם, לרבות האסמכתאות שהוגשו לעיוני, בהינתן העובדה כי התביעה הוגשה בחודש דצמבר 2012, מצאתי להורות כי צו המניעה, כאמור בסעיף 1 להסכמה שבין הצדדים, יבוצע עד ליום 15.7.2015, וזאת בהינתן העובדה כי מתן הצו משליך על צדדים שלישיים (סעיף 8 לסיכומי התובעת). צו ההריסה, כאמור בסעיף 2 להסכמה, יבוצע עד ליום 10.9.2015.

5.לא מצאתי לנכון בנסיבות הענין להורות על הפקדת ערבות בנקאית, כתנאי לדחיית מועד ביצועם של הצווים, נוכח מועד ביצועם של הצווים, כפי שנקבע לעיל (יצויין כי לא מצאתי לקבל טענת התובעת לפיה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שעניינה עיכוב ביצוע לאחר הגשת ערעור, הינה המקור החוקי להתנות מועד ביצוע צווים בפסק דין בהפקדת ערבות בנקאית).

6.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 45 יום. ככל שלא ישולם סכום זה במועדו, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.