ת"א 9129-11-15 הלאומית לשיכון בישראל נ' סעדון

תביעה של עמידר לתשלום דמי שכירות.

התביעה הוגשה בראשית נגד שלושה נתבעים. על פי חוזה השכירות הושכרה הדירה שברח' הנשיא ויצמן 1073/12 לנתבע 1 . בכתב התביעה נטען כי בתום תקופת השכירות המשיכו הצדדים לקיים את השכירות על פי סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה תשל"א 1971.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו - 3 הוגשה מכוח חתימה על כתב ערבות. נתבעים אלה נמחקו בשלב מאוחר יותר בהסכמת התובעת.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע 1 מפגר בתשלום דמי השכירות והוצאות תחזוקת המושכר והרכוש המשותף כאשר גובה החוב עומד ליום הגשת התביעה על סכום של 5,275 ש"ח.

לכתב התביעה צורף עותק של החוזה ושל כתב הערבות.

הנתבע טען להגנתו כי מלוא דמי השכירות שולמו. בדיון בבקשת הרשות להתגונן הציג הנתבע קבלות שונות. התובעת לא הצליחה להפריך את טענות התובע ולהציג חשבון מלא באותו מעמד. משכך, מצאתי כי יש לברר את טענות הנתבע והוריתי על מתן רשות להתגונן ללא הפקדה והתיק נקבע להוכחות.

תצהיר התובעת:

התובעת הגישה תצהיר מטעם מנהל סניף טבריה מר אבישי נאמן.

בתצהיר נטען כי התובעת חתמה על הסכם עם הנתבע ב - 26.2.2012 לתקופה של שנה . החוב שנצבר מתחלק לשתי תקופות. תקופה ראשונה בה הצטבר חוב לפני חתימת ההסכם . בתקופה זו שהה הנתבע בדירה ללא חוזה ולכן חויב בסך של 120 ש"ח בכל חודש. בתקופה זו הוכר מעמדו של הנתבע כדייר ממשיך.