ת"א 9126-11-10 לנגוצקי ואח' נ' רציו חיפושי נפט (1992) - שותפות מוגבלת ואח'

1. ביום 9.11.2010, הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעה לפסק דין הצהרתי, מתן חשבונות ותשלום על סך של 2,500,000 ₪ (לצרכי אגרה). הגם שהתביעה הוגשה על הסך הנ"ל, מתוך כתבי הטענות והראיות שהוגשו בדיון שהתקיים לפניי, העריכו התובעים, שעם מתן החשבונות, תביעתם תגיע ללמעלה מעשרות או ממאות מיליוני דולרים, ולהערכת הנתבעים, הסיכון בתביעה עמד על סך של כ- 10,000,000,000 $ (כעשרה מיליארד דולר ארה"ב).

    

2. התובעים טענו בתביעתם, בין היתר, כי הנתבעים 1- 3, בניגוד להתחייבותם, הפרו הסכם סודיות ועשו שימוש בסוד מסחרי של התובעים – שנמסר להם תוך חתימתם על הסכם הסודיות - כדי להשיג לעצמם היתרים ורישיונות לחיפוש נפט.

    

3. ביום 13.8.2014, לאחר שלב שמיעת הראיות, בשלב זה של הדיון (לפני הכרעה אם קיימת להם עילה והאם יש להם זכות לקבלת החשבונות), הודיעו התובעים בטרם הוגשו הסיכומים כי הגיעו למסקנה והשתכנעו, שהגם שקימת עילת תביעה ,הם אינם התובעים הנכונים, ולפיכך הם אינם עומדים עוד על תביעתם ומבקשים להפסיקה. לפיכך, ניתן ביום 22.10.2014 פסק דין לפיו נדחתה התביעה (להלן: "פסק הדין הדוחה").

    

4. במסגרת פסק הדין הדוחה, קבעתי כי התובעים ביחד ולחוד יישאו בהוצאות הנתבעת 4, כפי שהוסכם על דעת שני הצדדים, בסך 30,000 ₪ וכן קבעתי כי סוגיית פסיקת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט לנתבעים 1 – 3 (להלן גם: "הנתבעים") תוכרע במסגרת פסק דין משלים ועתה יש להכריע בסוגיה זו.

    

   רקע

תמצית טענות התובעים בסוגיית ההוצאות

1. יש לשלול את החיוב בהוצאות מצד התובעים לנתבעים או להעמידן על הצד הנמוך, שכן התנהגות הנתבעים היא זו שגרמה להתארכות ההליכים בתיק.

2. הנתבעים ניהלו את הגנתם שלא בתום לב; הנתבעים לא ציינו בתשובה למכתב התראה שהפנו אליהם התובעים (מיום 27.6.2010) ולא בכתב הגנתם, את הטענה המכרעת, לפיה הם ידעו, עוד בטרם פגשו את התובע 1 (להלן: "לנגוצקי"), את האינפורמציה שהוא מסר להם זמן ניכר לפני כן וכי קיימת בידם הוכחה מכרעת לכך – בדמות עבודה שעשו במשך חודשים ארוכים שתוצאותיה הועלו על הכתב בצירוף מפה המתארת את הממצאים (המכונה "סקר הורייזון משנת 1983" או "נספח 22"). אילו היו עושים הנתבעים כן – בקשת התובעים להפסקת התובענה הייתה מוגשת כבר אז. במהלך שלב ההוכחות בתיק, התאפשר לתובעים לבדוק את שאלת האותנטיות של נספח 22 והם הגיעו למסקנה כי הנתבעים אכן קיבלו מחברת שדות נפט (ולא מלנגוצקי) את קווי סקר הורייזון משנת 1983. משקיבלו הנתבעים את קווי הסקר, הם פענחו קווים אלו וגילו את המבנים שהיוו את הבסיס היחיד לבקשת הנתבעים להיתר מוקדם. ההיתר המוקדם שקיבלו הנתבעים התקבל רק לאחר קבלת הקווים הסייסמיים של סקר הורייזון 83 והפענוח שנעשה לו תוך הפרת התחייבות הנתבעים כלפי חברת שדות נפט באופן המקים לה עילת תביעה נגדם. רק בדיעבד נודע לתובעים כי כל המהלכים הנ"ל התקיימו, לא מכוח שימוש במידע שמסר לנגוצקי לנתבע 3 (להלן: "אייזנברג"), אלא על בסיס נספח 22 שנמסר לנתבעים קודם למסירת הסוד המסחרי לאייזנברג על ידי לנגוצקי. לכן, החליטו התובעים לבקש מבית המשפט להפסיק את התובענה ללא צו להוצאות, הגם שתביעתם היסודית, שלא ידעו על קיומו של נספח 22, היתה סבירה ומבוססת בנסיבות העניין.