ת"א 9094-11-16 דיאמנט נ' מאחמיד

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בת 386,680.00 ₪, שמהותה (כפי שהגדיר התובע בכתב התביעה :"כספית, חוזית, הפרת חובת אמונים, עשיית עושר, השבה".

בד בבד עם כתב התביעה הוגשה בקשה להטלת עיקול זמני על רכב של הנתבע.

צו עיקול ניתן וביום 24/11/2016 הגיש הנתבע בקשה לביטולו.

הבקשה נסמכת בתצהיר הנתבע המכיל לא עובדות רבות, כגון: איני חייב למשיב מאומה וכל טענותיו...הינן טענות שקריות (סעיף 2) הטענות לעניין זה שאני מסובך כלכלית הן...שקריות ועוד.

ביום 8/12/2016 עמד התובע לחקירה נגדית על תצהירו ובראשיתה השיב, כי המידע אודות הקשיים

הכלכליים אליהם נקלע הנתבע מקורה בנתבע עצמו אשר סיפר לתובע, כי הוא חייב לדודו עשרות אלפי שקלים כנגד הלוואה שנטל ממנו, וכן, כי שיעבד תכשיטי זהב של אשתו כנגד הלוואה אחרת.

התובע העיד, כי הנתבע השקיע 170,000 ₪ מכספו ברכישת המסעדה אותה קנו השניים וכשנשאל, האם המסעדה הפסידה השיב, כי אינו יודע. עוד העיד, כי ביקש מרואה החשבון מאזן של המסעדה אך אין לו את המאזן והידוע לו הוא, שבסופו של דבר היו חסרים כספים לתשלומים והוא חושש שחלק מהכספים החסרים מקורם בחשבוניות מס כוזבות שנפרעו ע"י המסעדה של ספקים שלא סיפקו למסעדה דבר. כשנשאל, באיזה סכום מכרו הצדדים את המסעדה ענה, כי אינו זוכר אך זכר כי היה זה בחודש יוני ומכל מקום היה זה בסכום נמוך ממחיר הקנייה.

התובע העיד, כי שני הצדדים הפסידו מהעסקה.

כשהוצג לעד מסמך הנושא את חתימתו מיום 5/6/2016, לפיה מכר את המסעדה ב- 150,000 ₪ ענה, כי המסעדה נמכרה בסכום גבוה יותר ומכל מקום קיבל מחצית מ- 150,000 ₪.

התובע נשאל, האם נכון שעובר למכירת המסעדה היה לנתבע רכב שווי של 90 אלף ₪ ולמרות ההפסד עליו העיד התובע הלך הוא וקנה רכב ב- 170,000 ₪, ענה, כי זה רק מחזק את טענת התובע, כי הנתבע קיבל כספים ממכירת המסעדה לכיסו הפרטי.

לתובע הוצגו שלושה תלושי שכר אחרונים של הנתבע לאחר שהתובע טען, כי הנתבע לא עבד תקופה ארוכה והשיב, כי בגין התלושים לא התקבל כסף כלשהו. במענה לשאלת ביהמ"ש אמר, כי המסעדה הוציאה תלושים, אך כיון שלא היו כספים לא נמשך שכר.

לשאלת הנתבע ענה התובע, כי למיטב ידיעתו לא נותרו חובות לאחר סגירת המסעדה.

כשנשאל ביחס לשיק שחזר הבנק ענה, כי השיק הזה שולם אך הוא אינו זוכר את זה במדויק.