עזבון המנוח פלוני ואח' נ' אלאטרש ואח'

מבוא

1. המנוח, שעיזבונו הוא תובע 1, יליד X.X.70, מצא את מותו הטרגי בתאונה שאירעה ביום 2.4.10, בעת שחצה את הכביש ונפגע מרכב חולף. בן 40 היה במותו.

2. תובעות 2 (ילידת X.X.72) ו- 8 (ילידת X.X.76) הן אלמנות המנוח, ושאר התובעים הם ילדיו, חמישה ילדים מכל אחת מהאלמנות. תובעת 3, ילידת XX.X.90, בת 20 במותו של המנוח; תובע 4, יליד XX.X.92, בן 18 במותו של המנוח; תובע 5, יליד XX.XX.93, בן 16 במות המנוח; תובע 6, יליד X.X.97 , בן 13 במותו של המנוח; תובע 7, יליד X.XX.03, בן 6 במותו של המנוח; תובעת 9, ילידת XX.X.97, בת 13 במות המנוח; תובע 10, יליד X.X.99, בן 11 במות המנוח; תובעת 11, ילידת XX.X.00 , בת 10 במותו של המנוח; תובע 12, יליד XX.X.01, בן 9 במותו של המנוח; תובע 13, יליד X.X.03, בן 7 במות המנוח.

3. הנתבעת, מבטחת הרכב הפוגע (להלן- "הנתבעת"), חלקה על חבותה לשאת בנזקים שנגרמו בעקבות מותו של המנוח וטענה כי המנוח התאבד, ועל כן מדובר ב'מעשה מכוון', המוציא את התאונה מגדרה של 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק הפיצויים"). הצדדים חלוקים גם בסוגיות שונות הקשורות בחישוב הנזק, לרבות תלותם של היורשים במנוח.

4. במהלך הדיונים הוצעו לתובעים מספר הצעות לסיום המחלוקת בפשרה, ואולם התובעים סירבו, בין היתר בשל מחלוקות פנימיות בין שתי קבוצות היורשים, ועל כן אין מנוס ממתן פסק דין.

5. אקדים ואציין כי לאחר שמיעת הראיות וטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את התביעה, כיון שהמנוח מצא את מותו הטרגי בעקבות התאבדות, המוחרגת על פי חוק הפיצויים מהגדרת 'תאונת דרכים'.

   תאונה מכוונת

6. המחלוקת הראשונה בין הצדדים היא בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, או שמא מדובר בהתאבדות, שהיא בגדר "תאונה מכוונת", כפי שטענה המבטחת, המוחרגת מהגדרת "תאונת הדרכים", והשוללת את חבותה לשאת בנזקים שנגרמו בעקבות התאונה.

   המסגרת החוקית

7. שתיים הן ההוראות בחוק הפיצויים הרלוונטיות להכרעה במחלוקת: הגדרת 'תאונת הדרכים' בסעיף 1, והוראת סעיף 7.