ת"א 908-07 כפרי נטע נ' כפרי אדם ואח'

לפניי בקשת הנתבעת 4 לחייב בהוצאותיה בהליך דנן.

התביעה שלפניי הינה תביעת נזקי גוף שעניינה נזק גוף שנגרם לתובעת, כפרי נטע, בזמן שעשתה שימוש במצנח ממונע (ממ"ג), יחד עם אביה, נתבע 1, שהוא זה שנהג במצנח ואילו התובעת הצטרפה אליו ל"נסיעה".

התובעת הגיעה להסדר כספי עם הנתבעים, אשר אף שיגרו הודעות צד שלישי זה לזה. הנתבעת 4 סירבה לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מאירוע התאונה, כשהיא טוענת שאינה אחראית להתרחשות התאונה. בסופו של הליך, על מנת לקדם הפשרה, הסכימה התובעת לוותר על חלקה של הנתבעת 4 בפשרה, על מנת שלא לסכל את הליך הפשרה אל מול הנתבעות האחרות, שכן לו היתה ממשיכה התובעת לנהל את ההליך אל מול נתבעת 4, לא ניתן היה להגיע להסכמות עם הנתבעות האחרות בשל הודעות צד שלישי ששלחו זו לזו, אשר היו מותירות אותן חשופות לסיכון נוסף עקב ניהול ההליך אל מול נתבעת 4, הגם שהגיעו אל מול התובעת להסכמות.

הצדדים הסכימו לפיכך, כי התביעה כנגד נתבעת 4 תימחק, כאשר יוותר לדון בשאלת הוצאותיה בלבד.

בית המשפט קבע הבקשה לדיון במעמד הצדדים, אך לפי בקשתם הסכים, כי הצדדים יגישו טיעוניהם בכתב.

הנתבעת 4 הגישה טיעוניה וגם התובעת, אך נתבעת 2, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, אשר שלחה הודעת צד שלישי לנתבעת 4 לא הגישה טיעונים.

בבקשתה לפסיקת הוצאות מפנה הנתבעת 4 לכך שלאורך כל ניהול ההליך חזרה על טענתה לפיה יש להורות על מחיקת התביעה כנגדה, זאת בהעדר עילה.

התובעת טענה, כי עילת התביעה כנגד הנתבעת 4 מבוססת על כך, שהנתבעת 4 היא זו שייבאה את הממ"ג ומכרה אותו לנתבע 1. בממ"ג היה מותקן מיתר אחד ארוך, אשר הסתבך במיתרים האחרים בממ"ג והוא זה שגרם לפגיעתה של התובעת בתאונה. לטענת התובעת, מדובר במיתר מיותר, שהיה צריך להסירו מהממ"ג.

הנתבעת 4 טענה לאורך כל ההליך, כי מיתר זה כלל לא היה קיים בממ"ג ולכן אין עילת תביעה כנגדה.

בסופו של יום, התביעה לא הוכרעה ולפיכך, על פי שיטת הנתבעת, גרסתה גם לא נסתרה וממילא לא הוכחה עילת התביעה נגדה.

הנתבעת 4 מפנה לכך שלאורך ניהולו של ההליך, אמורה היתה התובעת להביא ראיות לכך שאמנם היה קיים מיתר ארוך בממ"ג וראיות בעניין זה לא הובאו, לבד מתצהירו של מר עוזי נגר, אשר לטענת הנתבעת 4, עדותו מהווה עדות מפי השמועה, כשמנגד, בישיבת קדם משפט העיד מטעמה של הנתבעת 4, מר מיקי וסלוביץ, כי לא היה מיתר ארוך בממ"ג.

לטענת הנתבעת, שעה שהוכח, כי מדובר בהליך סרק כנגד נתבעת 4, יש לחייב בהוצאותיה, בשיעור ריאלי, הלוקח בחשבון הן את התארכות ההליך, הן את העובדה שהנתבעת 4 ובא כוחה מתגוררים בצפון הארץ והן את היערכותה של הנתבעת 4 להליך, הכוללת התייעצות עם מומחים בתחום.

התובעת לעומת זאת טוענת, כי עניינית, הרימה הנטל עד כה, להראות, כי בממ"ג קיים אותו מיתר ארוך. התובעת הגיעה להסדר פשרה אל מול הצדדים האחרים ועל מנת שלא לסכל את הפשרה ולסרבל את הדיון, בחרה לוותר על חלקה של הנתבעת 4 בפשרה, זאת למרות טענתה, כי אותו מיתר היה בממ"ג.

התובעת טוענת, כי לבית המשפט שיקול דעת בפסיקת הוצאות ונסיבות העניין מצדיקות פטור התובעת מפסיקתן.