ת"א 905-06 י' נ' קרנית - קרן לביטוח נפגעי ת.דרכים בע"מ

תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "החוק").

לטענת התובע, ביום 22.12.02, נפגע בתאונת "פגע וברח", כאשר רכב בלתי ידוע פגע בו. הנתבעת חולקת הן על שאלת החבות והן על גובה הנזק ועל כן אבחן תחילה שאלת החבות וככל שאקבע כי קיימת חבות אבחן את שאלת הנזק.

החבות – טענות הצדדים

טענות התובע

לגרסת התובע, האירוע התרחש כאשר הוא הלך בשולי הכביש. לטענתו, רכב חולף פגע בו והעיף אותו למרחק של לתעלה בצד הכביש. התובע התקשר לאשתו, שהזעיקה שכן שלהם, ד"ר אייליג שהינו רופא. אשת התובע וד"ר אייליג הגיעו אל התובע ולאחר מכן ד"ר אייליג התלווה לתובע בניידת מד"א שפינתה אותו לבית החולים.

התובע מסתמך לבד מעדותו שלו, גם על עדותו של ד"ר אייליג שהגיע אליו לאחר התאונה, על חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' מושיוב, על עדותו של דני שטרקמן, הפרמדיק שרשם דו"ח מד"א לגבי פינויו של התובע לבית החולים, על עדותו של ד"ר דרמן, הרופא שקיבל את התובע בחדר המיון ועל עדותו של בוחן התנועה שחקר את האירוע, מר סבח יצחק.

לתאונה לא היו עדי ראיה ועל כן בכל הנוגע לתאונה עצמה קיימת אך ורק עדותו של התובע, שהיא עדות יחידה של בעל דין, אולם לטענת התובע, הראיות הנוספות שהובאו על ידו, די בהן כדי ליתן סיוע לעדותו ועל כן יש לקבלה ולקבוע כי מדובר בתאונת דרכים.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי הנטל להוכיח כי מדובר בתאונת דרכים מוטל על התובע והיא איננה נדרשת לתת גרסה חלופית אפשרית לאופן פגיעתו של התובע ככל שלא מדובר בתאונת דרכים. לטענת הנתבעת, בחינה זהירה של הראיות תראה כי ד"ר אייליג שמע כי מדובר בתאונת דרכים מאשת התובע, ששמעה זאת לטענת התובע ממנו, אולם היא עצמה לא זומנה להעיד ועל כן אין עדות מכלי ראשון לעניין זה. עוד טוענת הנתבעת, כי מסתמן כי גם הרישומים בדו"ח מד"א וגם הרישומים בדו"ח חדר המיון, הסתמכו על דבריו של ד"ר אייליג שליווה את התובע באמבולנס, אשר שמע כי מדובר בתאונת דרכים מאשת התובע ועל כן לא יכול להיות בהם חיזוק לגרסת התובע.