ת"א 9000-09-14

1.לפניי תביעה כספית שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.08.2012, בין כלי רכב, מ"ר 32-900-71 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 38-641-20 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

כבר עתה יצוין כי בתיק הייתה קיימת תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 1 כנגד התובעת 1, אלא שהתביעה שכנגד נמחקה לבקשת ב"כ הנתבעים בדיון מיום 17.06.2015 (עמ' 7, שורה 6 ושורה 14 לפרוטוקול).

2.התובעים טוענים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהגת רכב הנתבעים, היא הנתבעת 1, כאשר בסמוך לאחר יציאת רכב התובעים מחניון בית החולים הדסה עין כרם, כשהוא נוסע על כביש מתעקל, התנגש רכב הנתבעים ברכב התובעים חזיתית לאחר שסטה מהנתיב הנגדי.

מנגד, טוענים הנתבעים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהגת רכב התובעים אשר סטתה עם רכבה לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים.

למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשות התאונה.

3.נערך לפניי דיון שבו הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגות המעורבות בתאונה.

4.עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שהאחריות לקרות התאונה תחול על נהגת רכב הנתבעים ואילו נהגת רכב התובעים תישא ברשלנות תורמת בשיעור של 30%.