ת"א 8975-09-17 סננס נ' דנניהרש ואח'

מונחת בפניי בקשה למתן סעד זמני, במסגרתה עותר המבקש להורות על מתן צו שימנע את פתיחת והפעלת גן הילדים ברח' דרזנר יחיאל 11 באר שבע, בשנת הלימודים שהחלה לפני ימים אחדים.

לטענת המבקש, הגן מופעל על ידי המשיבים 1 ו-2 ללא שהתקבל היתר לשימוש חורג, תוך יצירת "מטרד ליחיד" למבקש ולשכניו.

המבקש טוען עוד כי ביום 31.8.17 נערך דיון בוועדה המקומית לתכנון ולבניה באר שבע, והוועדה החליטה על סגירת גן הילדים באופן מיידי. חרף זאת, נטען כי המשיבה 2 החליטה "לפתוח את הגן למרות שידוע לה על (ה)החלטה".

בה בעת. המבקש טוען כי גן הילדים פועל במתכונתו מזה כ-5 שנים, והרעש והמטרדים הניבטים מעצם קיומו של הגן, פוגמים בשלוות חייו הסדירה, כמו גם בשלוות שכניו.

דיון

כבר בפתח הדברים ייאמר כי חרף הפתיח לבקשה, אין המדובר בבקשה למתן צו מניעה זמני, כי אם בבקשה למתן צו עשה זמני, להורות על סגירת שערי הגן שפועל מזה מספר שנים, כפי שמצוין בבקשה.

בהתאם להלכה הנוהגת, אמות המידה למתן צו עשה זמני נוקשות יותר מאלו שבמתן צו מניעה זמני. זאת, מאחר שהמבקש אינו חפץ בשימור המצב הקיים, כי אם בשינויו, ועל כן, יש לבחון האם מתן הסעד הזמני הוא כה חיוני ומצדיק את שינוי המצב הקיים.

אני רואה להבליט היבט זה בפתח החלטתי, שכן, יש בכך כדי להקרין על הרציונל המלווה את הגיון מתן הסעד בעת הזו.

זאת ועוד. לאורך כל הבקשה רואה המבקש לפרט את השינוי הלכאורי שחל באורח חייו במהלך השנים שחלפו, כתוצאה מסתברת מהפעלת הגן. ואולם, חרף זאת, לא פעל המבקש בהליכים משפטיים מתאימים, אלא עתה, אחר שהלימודים בגן הילדים נפתחו לפני ימים אחדים.