ת"א 8861-09-1022 יולי 2014

התובע, יליד 1949, נפגע בתאונת דרכים ביום 17.1.2006. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת חבותה של הנתבעת, מבטחת הרכב, לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע עקב פגיעתו בתאונה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי תאונת הדרכים בה היה מעורב התובע היא תאונת עבודה ועל התובע היה למצות זכויותיו במוסד לביטוח לאומי. טענה זו שבה לעלות, אם כי בחצי פה, בסיכומי הנתבעת. התובע טען כי אין המדובר בתאונת עבודה וכי בזמן התאונה היה בדרכו מכיוון התחנה המרכזית בירושלים, שם הוריד את בנו בדרכו לצבא, לכיוון רח' הלני המלכה, שם עבדה אשתו. לאחר מכן התכוון אמנם לנסוע לעבודתו בגבעת שאול, אך התאונה ארעה כאשר היה בדרכו למקום עבודתה של אשתו ועוד בטרם הגיע לשם. נוכח עדותו של התובע, אותה אני מקבלת, אין בידי לקבוע כי מדובר בתאונת עבודה.

הנכות הרפואית

מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, ד"ר אפרים ליבנר. המומחה בדק את התובע ומצא כי "קיימת הגבלה מזערית בתנועות ע"ש צווארי, והגבלה קלה בתנועת ע"ש מותני". בפרק הדיון התייחס המומחה לעברו הרפואי של התובע וסבר כי יש לייחס את המגבלות בתנועות הצוואר והגב התחתון במלואן לתאונה שבנדון:

"בתיק הרפואי (פיזיותרפיה) מתועדות תנועות מלאות של הצוואר קודם לתאונה (7.4.05). לאור זאת יש לייחס את המגבלה בתנועות הצוואר לתאונה הנדונה.

לעניין הגב התחתון: אמנם, קיים תיעוד רפואי על בעיות בגב התחתון קודם לתאונה הנדונה. אך אין עדות להגבלה בתנועות, בוודאי לא בצורה עקבית. לאור זאת יש לייחס את ההגבלה בתנועות הגב התחתון לתאונה הנדונה".

המומחה קבע כי נכותו של התובע בגין הצוואר היא בשיעור 5% ובגין הגב התחתון בשיעור 10%, ובסה"כ נכות משוקללת בשיעור 14.5%.

כן העריך המומחה את נכותו הזמנית בשיעור 100% למשך חודש; 50% למשך חודשיים; ו-25% למשך שלושה חודשים.