ת"א 8829-01-13 עליאן ואח' נ' כהן

1. בפני תביעה לסעד הצהרתי על בטלות של הודעות משכון שנרשמו אצל רשם המשכונות לטובת הנתבע על זכויות חוזיות של התובע 1 בנכס במקרקעין להבטחת החזר הלוואות שנטל התובע 1 ממנו.

טענות הצדדים:

2.התובעים, בעל ואשה, טוענים כי הסכם הלוואה נחתם ביום 26/10/05 בין התובע 1 והנתבע (נספח א' לכתב התביעה, להלן – "ההסכם הראשון") בו נירשם כי ניתנה הלוואה בסך של 60,000$ אף שבפועל, הילווה הנתבע לתובע סך של 50,000$ בלבד. בהסכם הראשון הוסכם שההלוואה תוחזר לפי שער הדולר היציג , בתוך 5 שנים ממועד ההלוואה וישולם מידי חודש סך של 2,500 $ לריבית על הקרן.

3.להבטחת פירעון ההלוואה לפי ההסכם הראשון נרשם ביום 27/10/12 משכון שמספרו 2005133533 (להלן – "המשכון הראשון", נספח ב' לכתב התביעה) על זכויות חוזיות וזכויותיו אחרות של התובע 1 בנכס המצוי ברח' ברל לוקר 3 א' בירושלים , הידוע גם כגוש 30275 חלקה 8 (להלן – "הנכס"). התובע הוסיף וטען כי שלם את חיוביו החודשיים להחזר ההלוואה בחודשים 11-12/2005 ובחודש 01/2006.

4.הוסיפו התובעים וטענו כי הנתבע הציג לתובע 1 הלוואה נוספת בסך של 31,500 $ לתקופה של 5 שנים ובהתאם לכך נחתם ביום 10/02/06 הסכם ביו התובע 1 לנתבע שכותרתו "תוספת להסכם" לפיו התובע ישלם לנתבע מדי חודש סך של 1500$ ( להלן – "ההסכם השני", נספח ג' לכתב התביעה) וידאג לרישום משכון על הנכס. משכון כאמור , נרשם ביום 13/02/06 ומספרו 2006020910 (להלן – "המשכון השני").

5.התובע 1, לא עמד בהחזר ההלוואה וביום 31/07/08 נחתם הסכם מכר בינו ובין הנתבע למכירת חנות (להלן-"החנות") המצויה בקומת קרקע בבניין 2 שנבנה בנכס בתמורה בסך של 200,000$ (הסכם המכר צורף כנספח ה' לכתב התביעה, להלן-"הסכם המכר") . בהסכם המכר נקבע כי ככל שהזכויות בחנות ירשמו ע"ש הנתבע יעמוד החוב של המוכר- התובע 1 לנתבע בגין ההלוואות על סך של 170,000$ אף שהחוב בגין ההלוואות עומד ע"ס של 223,714$. עוד הוסכם כי עם רישום הזכויות בחנות על שם הנתבע, יבוטלו הודעות המשכון, הראשון והשני (להלן- "משכונות").

6.התובעים טוענים כי למרות שנחתם הסכם המכר, הוגשה בקשה שלא כדין למימוש המשכון שנירשם על דירתם בגין חוב לפי הסכמי ההלוואה בסך של 1,259,000 ₪ , דבר המוכחש. בהתאם לכך התמנה עו"ד אפיק, ב"כ הנתבע, לכונס נכסים על זכויותיו של התובע 1 בדירות מספר 2 ו-4 בנכס (צו כינוס צורף כנספח ח' לכתב התביעה).

7. התובעת 2 (להלן-"התובעת") טוענת כי לבעלה, התובע 1 (להלן- "הבעל"; "התובע" ) הועברו זכויות בנכס מאביו על פי ייפוי כח בלתי חוזר שניתן לו מאביו מיום 11/1/2000 (להלן-"העברת הזכויות"). העברת הזכויות נעשתה לאחר נישואיה לבעלה לו היא נשואה כבר מעל 15 שנה. לפיכך ובהתאם לחוק יחסי ממון החל עליהם , הזכויות בנכס הועברו גם אליה. כפועל יוצא, אין תוקף למשכונות שנרשמו על הנכס בהיעדר חתימתה על ההסכמים או על הסכמה לרישום משכונות על הנכס. נכונים הדברים בפרט לנוכח ידיעתו של הנתבע על נשואיה לתובע עובר למועד החתימה על ההסכם הראשון ועד היום מבלי שטרח כאמור להחתים אותה על ההסכמים ובשעה שהדירה, משמשת למגוריהם. בנסבות אלו ולאור השקעותיה ביחד עם בעלה בנכס בשנים 2000-2005 ובהיותה בעלת זכות קניינית במחצית הנכס ופירותיו מכוח הלכת השיתוף , לא היה בידי הנתבע לרשום את המשכונות ללא ידיעתה ו/או אישורה ויש להורות על ביטולם.

8.התובעים הוסיפו וטענו כנגד תוקף ההלוואות בהיותן נוגדות את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג – 1993 ולפיכך בקשו להורות על ביטולם. ההסכם השני, נחתם לגרסתם בעושק ותוך ניצול מצוקתו של התובע 1 ע"י הנתבע , נרשמו בו הצהרות כוזבות על גובה החוב בגין ההלוואות וההסכם נוגד את תקנת הצבור. לפיכך, יש להורות על ביטולו של הסכם המכר.