ת"א 8810-11-08 ואח' עבדאללה ואח' נ' זועבי ואח'

לפני בקשה מטעם התובעים להעיד שני עדים נוספים מטעמם, לאחר שתמה פרשת התביעה והתובעים הכריזו "אלו עדי".

העד האחד, כך נטען, עבד עם התובעים בעת אירוע התאונה נשוא התביעה והיה עד להתרחשותה. העד השני הוא נהג של משאבת בטון שהגיע בבוקר האירוע לאתר בו בוצעה העבודה. עד זה אותר, כך לפי הנטען בבקשה, באמצעות חוקר פרטי לאחר שבשלב קודם הותר לנתבעת 3 לצרף תצהיר משלים בו נטען כי ביום האירוע לא סופק בטון לאתר העבודה הספציפי, תוך צירוף תעודות משלוח של חברת הבטון בה עבד העד הנ"ל.

הנתבעת 3 מתנגדת לבקשה. יתר הצדדים השאירו אותה לשיקול דעת בית המשפט.

יצויין כי הבקשה הוגשה יומיים לפני דיון ההוכחות שהיה קבוע בתיק. בלוח הזמנים האמור, ומשלא ניתן היה להספיק לקבל עמדות כל יתר הצדדים, הוריתי כי הדיון יתקיים במועדו, והבקשה תידון בהמשך.

לאחר בחינת טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה חלקית.

אין חולק כי הבקשה הוגשה בשלב מאוחר, לאחר השלמת פרשת התביעה, ומכאן נקודת המוצא כי קבלתה הינה בגדר חריג לסדר הדיוני הרגיל, וכי על התובעים לבסס טעמים טובים לסטייה מסדר זה. השיקולים שהוכרו בפסיקה כרלוונטיים להכרעה בכגון דא הם - תרומת הראיה שמבקשים לצרף באיחור לבירור המחלוקת, הסיבה למועד בו מועלית הבקשה והאם מדובר במחדל של המבקש, סוג הראיה, מידת ההשפעה על זכויות יתר הצדדים ועל ניהולו התקין של ההליך (רע"א 2715/13 חוסיין ורקה נ' ממ"י (פורסם במגרים) (2013); ). ההכרעה במקרה קונקרטי הינה פרי איזון בין השיקולים הנ"ל.

אתחיל מהעד השני שמבוקש לזמנו, נהג משאבת הבטון. המחלוקת בנקודה זו התחדדה בשלב מתקדם יחסית של ההליך, לאחר שלנתבעת 3 הותר, בטרם נחקרו עדיה, לצרף תצהיר משלים בו נטען כי ביום האירוע נשוא התביעה לא היתה יציקת בטון באתר בו עבדו התובעים לטענתם. אמנם עוד לפני כן הוכחש האירוע ונטען כי לא היתה עבודה מוסדרת באתר באותו יום, ברם סוגיית אספקת הבטון מוקדה רק בשלב מאוחר יחסית. הדבר מקרין על המועד בו הועלתה בקשת התובעים לזימון העד האמור, שאותר על-ידם לנוכח טענות הנתבעת 3, ומפחית ממידת "האשם" שיש לייחס להם בגין כך. אשר לפוטנציאל תרומת העדות הנ"ל לבירור המחלוקת, סבורני כי הוא עשוי להיות ממשי. לפי העולה מהבקשה והתצהיר שצורף לה, העד לא ראה אמנם את התרחשות התאונה עצמה, אלא הגיע למקום לאחר התרחשותה. ברם נוכח המחלוקת בשאלה האם ביום האירוע התבצעו עבודות באתר העבודה הספציפי של נתבעת 3 בו נטען כי אירעה התאונה, כאשר הנתבעת 3 צירפה לתצהיריה תעודות משלוח של העסק בו עבד אותו עד, הרי שלעדות הנ"ל עשויה להיות חשיבות ממשית להבהרת התמונה בנקודה זו, הנוגעת הן לעצם התרחשות התאונה והן לשאלת האחריות של חלק מהצדדים. אשר להיבט הדיוני, היענות לבקשה יש בה אמנם כדי לגרום לסרבול דיוני, ברם בתיק קבועה ישיבת הוכחות נוספות, לשמיעת עדות צד ג', ובמועד זה ניתן יהיה לשמע אף את העד הנ"ל.

אשר לעד השני שמבוקש לזמנו; לפי הנטען, עד זה עבד יחד עם התובעים והיה עד ראיה לתאונה. נטען כי עד לאחרונה הוא היה במאסר. בנסיבות אלה טוענים התובעים כי לא היה בידיהם להעידו קודם לכן. הטענה בעניין זה נטענה בכוללניות, לא גובתה באסמכתאות כלשהן, ולא ברור ממתי היה העד נתון במאסר ביחס לשלבי הדיון בתיק. התצהיר שצורף לבקשה כלל לא מתייחס לעד זה. הנטל להראות כי לא היה בידי התובעים להעיד את העד במועד, לא הורם איפוא. יצויין כי עדותו של עד זה איננה נוגעת ואיננה נובעת מהתצהיר המשלים שהותר לנתבעת 3 לצרף לראיותיה. על העד ידעו התובעים מלכתחילה. מחדלם מלהעידו במועד ולפי סדר הדברים הרגיל והמחייב, הוא ממשי. אכן מדובר במי שנטען כי היה עד ראיה לתאונה עצמה, כך שיש לכאורה חשיבות לעדותו, ברם אין מדובר בראיה יחידה בעניין זה לגביו הובאו ראיות נוספות. במכלול הנסיבות שלעיל, אינני רואה מקום לאפשר את עדותו בשלב מאוחר זה.

אשר על כן אני מורה על זימון העד הראשון שצויין לעיל, מר עמאר אבו סריחאן, לעדות לישיבת ההוכחות הקרובה. התובעים יגישו בתוך 3 ימים הודעה ובה פרטיו המלאים של העד, כולל מס' תעודת זהות. הזימון ייעשה בדחיפות במסירה אישית באמצעות התובעים, ובכפוף להפקת שכרו של העד בסך 400 ₪ בקופת בית המשפט.