פסק-דין 8684-10-11

תביעה לפינוי מקרקעין עקב הפרות חוזה החכירה ולאחר שתקופת החכירה הסתיימה והנתבע 1 לא פינה המקרקעין ולא השיבם לתובעת.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובעת היא רשות שהוקמה על פי דין, ועל שמה רשומים מקרקעין השייכים למדינה, והמהווים מקרקעי ישראל.

2.הנתבע מס' 1 אזרח ותושב ארה"ב, אשר חכר מאת התובעת את המקרקעין עליהם נסובה התביעה.

מערכת היחסים בין הצדדים:

3.ביום 12.8.1979 נחתם חוזה חכירה בין התובעת לבין מר אהרון לוי (להלן-"מר לוי") לפיו החכירה התובעת למר לוי חלקת קרקע בת 20 דונם הנמצאת בגוש 4404 חלקי חלקות 5, 10, ו-11 (להלן-"המקרקעין"). לחוזה החכירה הייתה מצורפת מפה, בה שטח החכירה היה מתוחם בצבע אדום. תקופת החכירה נקבעה מיום 1.9.1979 ועד ליום 31.8.2007. בחוזה החכירה נרשם כי מר לוי קיבל את החזקה במקרקעין כבר ביום 1.9.1970. בחוזה החכירה אין כל הוראה להארכת חוזה החכירה. במשך הזמן קיבלה חלקה 5 מספר חדש, והוא חלקה 30.

4.בסעיף 4 לחוזה החכירה נכתב כי מטרת החכירה היא למטרת עיבוד, נטיעה, גידול, החזקה וניהול "של מטעי בעל ו/או גידול חקלאי אחר".

5.בסעיף 5(ד) התחייב מר לוי לשלם את דמי החכירה בכל שנה מראש וזאת ביום הראשון לחודש ספטמבר בכל שנה במשרדו של המחכיר או בכל מקום אחר שהמחכיר יקבע.

בסעיף 6(ב) הסכימו הצדדים כדלקמן:

"החוכר מתחייב לשמור על המוחכר מפני פגיעה ומפני השגת גבול, והמחכיר אינו אחראי על פגיעה או השגת גבול כזו. במקרה של השגת גבול, מתחייב החוכר לאחוז תיכף ומיד בכל האמצעים הדרושים להשיב את גבולות המוחכר למצב שקדם להשגת הגבול, ולסלק את ידי משיג הגבול."