ת"א 8645-03-14 נעימי ואח' נ' שפלר

בפניי בקשה להורות על הפקדת ערובה.

התביעה הינה לחייב כונס נכסים להשיב מיטלטלין שעל פי הטענה אבדו, ו/או נמכרו בחסר בשל רשלנותו של הכונס, הנתבע, במסגרת תפקידו ככונס נכסים.

הכונס תפס מיטלטלין באפריל 1993, כאשר בשנת 1995, על פי האמור בכתב התביעה, שולם החוב שעמד ביסוד התפיסה, וכאשר נדרש כונס הנכסים להחזיר את המיטלטלין הסתבר כי הללו נעלמו.

התובעות טוענות, כי נגרם להן נזק עצום בסכום התביעה בשל מעשי ו/או מחדלי הנתבע, כונס הנכסים.

הנתבע מעלה שלל טענות שידונו לגופו של עניין ובמסגרת טענותיו טען להתיישנות התובענה, ועוד טען כי על התובעות להפקיד ערובה להבטת הוצאותיו.

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע:

"353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כך:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה;נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".