ת"א 8560-06 א. ש. (קטין) ואח' נ' אבו נאסר פאיז ואח'

תובענה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") תוך התייחסות לסעיף 12(ה) לחוק.

רקע עובדתי

1.התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד ******, נפגע בתאונת דרכים ביום 16.7.06, בהיותו כבן חמש שנים וחצי, מרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע. התאונה אירעה בתחום הרשות הפלסטינית, כאשר לרכב הפוגע לא היה ביטוח חובה. לפיכך הוגשה התובענה על ידי התובע ועל ידי הוריו – התובעים 2 ו - 3 – נגד הנתבעת 2 – קרנית הפלסטינית, קרן לפיצויים נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית הפלסטינית"), שהינה קרן סטטוטורית הפועלת בשטחי הרשות הפלסטינית ופועלת לפי הדין הפלסטיני, והיא מקבילה לנתבעת 3. מכיוון שהתובע הינו "ישראלי" על פי הגדרתו בחוק, הוגשה התובענה גם כנגד הנתבעת 3, קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית הישראלית").

2.בתאונה נחבל התובע בראשו בצורה קשה, עם אובדן הכרה ממושך, דימום צרבלארי וחסר נוירולוגי ונוירופסיכולוגי. כן נפגע התובע במרפק יד ימין ובחזה.

לבדיקתו של התובע נתמנו מספר מומחים:

א. פרופ' אברהם שטיינברג, מומחה בתחום נוירולוגיה של הילד, קבע בחוות דעתו השנייה מיום 16.7.08, כי לתובע המיפרזיס ימני ניכר, עם שימוש מופרז מאוד ביד ימין, הליכה המיפרטית ניכרת, אטרופיה שרירית בפלג גוף ימין. לא נותרו הפרעות צרבלאריות.

על פי אבחון נוירופסיכולוגי שנערך לתובע, על ידי הגב' ג'ודי תאיר, נמצא כי התפקוד השכלי של התובע הוא בטווח הגבולי. נמצאה עדות לקשיים ניהוליים, קשיי קשב וריכוז, קשיים בזיכרון, נוקשות חשיבתית וקשיי למידה.

פרופ' שטיינברג קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 70% בגין המיפרזיס ימני, וכן 30% בגין הפרעות נוירופסיכולוגיות.

ב. ד"ר דוד כהן, מומחה בתחום אף-אוזן-גרון, קבע בחוות דעתו, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין היצרות דרכי האוויר וקשיי נשימה, ו – 5% בגין פגיעה ביכולת הדיבור.

ג. פרופ' רמי מושיוב, מומחה בתחום האורטופדיה, קבע בחוות דעתו מיום כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה ואי סדירות תוך מפרקית מזערית, באספקט האולינרי ובאספקט הרדיאלי של מרפק ימין. כמו כן קבע 5% בגין צלקות ביד ימין.

ד. ד"ר איזבלה שוורץ, מומחית בתחום השיקום, שחוות דעתה מתייחסת לתפקודו וצרכיו הרפואיים והשיקומיים של התובע.

נכותו הרפואית המשוקללת של התובע היא בשיעור של 84%.

3.לא הייתה מחלוקת בין קרנית הפלסטינית לבין קרנית הישראלית ביחס לחבותן לפצות את התובע על פי הוראות החוק. עם זאת, נותרה מחלוקת בין התובעים לבין הנתבעות לגבי גובה הפיצוי וכן נותרה מחלוקת אשר לחלקה של כל אחת מהנתבעות, נוכח הוראותיו של סעיף 12(ה) לחוק, כפי שיפורט להלן.

4.מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של ההורים, וכן חוות דעת של מר אורי כרוך לצרכיו המיוחדים של התובע, אשר נחקרו והעידו. כן הוגשה חוות דעתו של מר משה קצין לעניין עלויות ניידות.

מטעם קרנית הפלסטינית הוגשה חוות דעת מומחה לעניין הדין הפלשתיני של עו"ד תאופיק אבו סנינה (להלן: "המומחה" או "עו"ד אבו סנינה"), אשר אף נחקר על חוות דעתו.