ת"א 8379-01-17 שקרון ואח' נ' עיריית חיפה

לפני בקשתה של הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית ומולה תשובתם של התובעים לבקשה.

נקודת המוצא להכרעה היא בחינת כתב התביעה, עילותיו והסעדים הנתבעים במסגרתו. במקרה דנן התביעה הינה למתן פסק דין המבטל דרישת תשלום ארנונה והמבטל הליכי ביצוע מנהליים.

מעיון בתביעה עולה כי היא כוללת כמה טענות:

1. טענת התיישנות (או שיהוי).

2. טענה של סיווג ארנונה לא נכון היות ולעסק לא היה רישיון עסק ולכן סיווג הארנונה צריך להיות "למגורים".

3. אי עמידה בהלכת יצחק סולומון.

4. נימוקים סוציאליים (שכבר עתה אומר שאינני מבין מהו הבסיס המשפטי על פיו בית משפט שלום יכול לבטל חיובי ארנונה או לפטור מתשלום ארנונה שלא על בסיס הוראת דין אלא "לפנים משורת הדין" משום שהנישום נכה או משתכר בקושי).

5. התנהלות שלא בתום לב בזמן מו"מ (גם טענה זו איננה רלבנטית לעניין הסעד שהוא ביטול חוב וביטול גבייתו)

   ב"כ הנתבעת טוען בבקשה שבית המשפט האזרחי אינו מוסמך לדון בתביעה והסמכות מסורה לבית בית המשפט לעניינים מנהליים לו הסמכות לדון בתביעות ארנונה.

   יש לומר שהתובעים מאשרים בתשובתם כי לפי סעיף 5 (1) לחוק בתי משפט מנהליים אכן הסמכות לדון בענייני ארנונה מסורה לבית המשפט המחוזי אך טוענים כי התביעה כאן עוסקת "בעניינים עקרוניים" שספק אם בית המשפט המנהלי יעסוק בהם.