ת"א 8339-12-14

לפני בקשה מטעם התובע להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, לפיה לא נותרה לו נכות בגין תאונת הדרכים נשוא התביעה.

רקע עובדתי

1. התובע, יליד 1956, נפגע בהתאם לנטען ביום 23.01.2008 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

    

2. ביום 06.08.2008 עמד התובע לפני ועדה רפואית של המל"ל אשר קבעה כי הוא סובל מנכות זמנית בשיעור 10% מיום 24.04.2008 ועד ליום 31.10.2008. בהמשך, ועדה רפואית אשר התכנסה ביום 23.10.2008 קבעה כי לתובע לא נותרה כל מגבלה עקב התאונה נשוא התביעה שכן ייחסה את מגבלותיו למצבו עובר לתאונה ועל כן קבעה כי אינו סובל מנכות בגינה. מכאן הבקשה.

    

   טענות הצדדים

    

3. לטענת התובע, הועדה הרפואית אשר קבעה כי לא נותרה לו נכות צמיתה בגין התאונה, מצאה שקיימת הגבלה בינונית בתנועות הצוואר אולם ייחסה את המגבלה במלואה לעבר תוך שלא קבעה את שיעור הנכות בגין מצב הצוואר, בגין התאונה ושלא בגינה. לטענתו, מהחומר הרפואי שהונח לפני הועדה עלה כי התובע סבל מנכות צווארית קודמת שאינה קשורה לתאונה, אולם לא ברמת חומרה כפי שתוארה ונמצאה על ידי הועדה ומכאן שלתאונה נשוא התביעה היתה תרומה למצבו של התובע כיום, באופן של החמרת מצבו הצווארי.

    

4. לטענת התובע, במקביל להליכים שנוהלו במסגרת המוסד לביטוח לאומי, נבדק על ידי ועדה רפואית מטעם "מבטחים" אשר קבעה כי התאונה נשוא התביעה הביאה להידרדרות במצבו וייחסה נכות מסוימת מתוך מלוא נכותו, לתאונה.