בפניי תביעה כנגד המדינה לפיצוי על סך 100,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע בשל הגשת כתב אישום נגדו, ובשל מעצרו, אשר עיקרו היה בתנאי מעצר בית באיזוק אלקטרוני.
רקע
ביום 21.4.12 הגישה אשתו דאז של התובע (להלן "המתלוננת") תלונה במשטרה נגד התובע בטענה כי תקף אותה במכות באזור החזה, מכות שהותירו סימנים בגופה. עוד טענה כי היא בהריון אך ציינה כי היא אינה זקוקה לטיפול רפואי. מתנדבת במשטרה שבחנה את גופה של המתלוננת הבחינה בסימנים אדומים על ידה של המתלוננת קרוב לבית השחי וכן בבית החזה, סימנים שנגרמו לטענת המתלוננת כתוצאה מתקיפתה על ידי התובע (זכ"ד מיום 21.4.12).
באותו היום בשעות הערב עוכב התובע לחקירה כאשר תגובתו הראשונית היתה "לא היה כלום" (דו"ח עיכוב מיום 21.4.12). בהודעתו במשטרה טען כי המתלוננת היא זו שתקפה אותו ונתנה לו מכה בפנים (הודעת חשוד מיום 21.4.12). בהודעתה השניה במשטרה הכחישה המתלוננת את טענותיו של התובע וחזרה על תלונתה (הודעה מיום 22.4.12).
לאחר חקירתו נעצר התובע למשך הלילה. כבר למחרת הוגש נגד התובע כתב אישום, המייחס לו תקיפת בת זוג, יחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 22.4.2012 בבית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת איריס לושי-עבודי) טען סנגורו של התובע, עו"ד משה אלמליח, כי נסיבותיו האישיות של התובע, אשר נורה בראשו כשנה לפני כן ונמצא בהליכי שיקום, מצדיקות את שחרורו. כמו כן נטען שהתובע מכחיש את המיוחס לו וטוען כי המתלוננת היא זו שתקפה אותו.
עו"ד אלמליח הוסיף כי המתלוננת הורשעה בעבר בנהיגה בשכרות לאחר שעדותה נמצאה בלתי מהימנה. לאחר מכן הוסיף: "אני מודע לכך שעיתון לא מהווה ראייה לשום דבר, אך בני המשפחה, הביאו לי כתבה מארוע שהיה לפני כחמש שנים. שוב, אני אומר שזו לא ראייה במסגרת ראיות, אך היה מקרה שהיא האשימה אותו שהוא דקר אותה, ובסוף, לאחר חקירה התברר שהיא דקרה את עצמה בעקבות איזה שהיא קנאה שהיתה לה. אני לוקח זאת בערבון מוגבל מבחינת האמינות" (פרוטוקול דיון מיום 22.4.12 במ"ת 32015-04-12).
בית המשפט קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה (בכפוף לזכותו של הסנגור לבקש דיון בשאלת קיומן של ראיות לכאורה תוך 7 ימים) וכן עילת מעצר, בין היתר בהתחשב בעברו הפלילי של התובע הכולל הרשעה בעבירת אלימות במשפחה. עם זאת לאור נסיבותיו האישיות של התובע הורה בית המשפט על שחרורו למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני בבית אחותו.
ביום 23.5.12 התקיים דיון בתנאי מעצרו של התובע לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן. בית המשפט הותיר את תנאי השחרור על כנם אך הוסיף את הוריו של התובע כמפקחים, וציין כי לאחר שיעבור ניתוח בראשו ניתן יהיה להורות על העתקת מעצר הבית לבית ההורים, על אף קרבתו לבית המתלוננת, וזאת בכפוף להסדרת איזוק אלקטרוני. כן התיר בית המשפט את יציאתו של התובע לבדיקות רפואיות.
בחודש יוני 2012 הגיש עו"ד אלמליח בקשה לעיון חוזר במעצרו של התובע והעלה טענת אליבי וטענות נוספות שעניינן בראיות לכאורה. בדיון מיום 12.7.12 קבע בית המשפט כי אין מקום לטיעון מחודש בשאלת קיומן של ראיות לכאורה והורה לעו"ד אלמליח להתמקד בטיעון הנוגע לשינוי תנאי מעצר הבית או ביטולו. עו"ד אלמליח טען כי המתלוננת אינה בהיריון, כי בני הזוג התגרשו וכי התובע שוהה במעצר בית תקופה ארוכה. ב"כ המדינה טענה כי אין עילה לשינוי תנאי המעצר. בית המשפט קבע כי לאור מצבו הרפואי של התובע וגירושי בני הזוג יש להיענות לבקשה להעתיק את מעצר הבית לבית ההורים. כמו כן הורה בית המשפט על הכנת תסקיר שירות מבחן שיבחן אפשרות להקלות בתנאי מעצרו של התובע.
ביום 17.7.12 הגיש עו"ד אלמליח בקשה לקבל לעיונו שלושה תיקי חקירה שעניינם בתלונות קודמות של המתלוננת אשר למיטב ידיעתו בחלקן מדובר בטענות כוזבות. ביום 17.7.12 מסרה ב"כ המדינה את התנגדותה לבקשה שכן מדובר לכל היותר ב"fishing" של הסנגור. נקבע דיון בבקשה ליום 3.9.12 ובית המשפט הורה לתביעה להביא עימה לדיון את תיקי החקירה המבוקשים.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.