ת"א 8161-05-10 ב' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשה לשומת הוצאות מטעם הנתבעת.

מדובר בתובענה שהוגשה ביום 05.05.10 ושעניינה פיצויים לתובע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בגין נזקי גוף נטענים שנגרמו לתובע בתאונת דרכים ביום 19.10.09 ובמהלך עבודתו.

בתיק מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, ניתנה הצעת בית המשפט לפשרה ונדחו מספר דיונים לבקשת ב"כ התובע בשל המתנה לתוצאות ההליכים במל"ל, לצורך שאלת הניכויים.

בהחלטה מיום 05.05.13 ולבקשת התובע, עוכבו ההליכים בתובענה עד 1.1.15.

ביום 28.12.14 ולבקשת התובע, בית משפט הורה על הפסקת הדיון בתובענה. עוד נקבע כי ככל שתוגש תובענה חדשה בתוך שנה מאותו מועד, ההליכים במסגרת תובענה זו, לרבות קביעות המומחים, יעמדו בעינם, ובמסגרת התביעה החדשה, תובא בחשבון גם סוגיית ההוצאות בגין הליך זה.

ביום 19.01.15 הגישה הנתבעת בקשה להורות על ביטול החלטתי מיום 28.12.14. בהחלטתי מאותו מועד נקבע כי אין מקום להותיר תיק תלוי ועומד ללא התקדמות תקופה ממושכת וכי אם הנתבעת עומדת על פסיקת הוצאות בהליך זה, תהא רשאית להגיש בקשה.

בבקשה נשוא דיוננו טענה הנתבעת, כי נשאה בהוצאות לא מבוטלות בניהול הליך התביעה לרבות תשלום שכר טרחת מומחי בית המשפט, כאשר מומחה אחד בדק התובע פעמיים. הנתבעת פרטה בבקשתה הוצאות בשווי 67,061 ₪ אותן היא מבקשת להטיל על התובע.

התובע התנגד לבקשה. לטענתו, בקשת הנתבעת איננה סבירה, ותאלץ את התובע לבקש חידוש תביעה זו. התובע נפגע קשה בתאונת הדרכים. מומחי בית המשפט קבעו לו 43% נכות רפואית צמיתה. לנוכח תקבולי המוסד לביטוח לאומי וחישובים שנעשו, נראה כי תביעת התובע קרובה לבליעה, והתובע אינו זכאי ל- 25% מסך הנזק. כדי להימנע מעלויות והוצאות, ביקש התובע להפסיק תביעתו.

בתשובה לתגובה הוסיפה הנתבעת, כי טרם הגשת התביעה היה על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי. לו היה עושה כן מלכתחילה, היו נמנעות מהנתבעת הוצאות לא מבוטלות. אם באמת סבר התובע שבאפשרותו לקבל פיצוי נוסף מהנתבעת - לא היה מבקש למחוק התביעה.