פלוני נ' משרד הבריאות

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בהעדר עילה ובשל התיישנות.

1.עסקינן בתביעה של התובע לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, בכך שלא התגלה במהלך הריונה של אימו, כי בנה חסר כליה ימנית.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 24.1.96 פנתה אימו של התובע למרפאת טיפת חלב ביפיע, שבאחריות הנתבעת לשם מעקב הריון, שם עברה מספר בדיקות שלא כללו סקירת מערכות. התובע נולד ביום 28.7.96. ביום 4.12.11, פנה התובע לבי"ח בתלונות על כאבים בחזה, ובמסגרת בירור רפואי שעבר ביום 29.1.12, ביצע צילום US בו התגלה לו לראשונה כי נולד ללא כליה ימנית. גילוי זה גרם לתובע לתחושות קשות. לטענתו, בשל התרשלות הנתבעת נמנע ממנו טיפול ונפגעה הזכות לאוטונומיה שלו, בגין כך על הנתבעת לפצותו בסך של 500,000 ש"ח. התובע לא צירף חוו"ד רפואית, וטען כי אין צורך בה שכן המדובר בטענות שבעובדה ולא בעניין שברפואה (ס' 100-102 לכתב התביעה).

3.בחלוף המועד להגשת כתב הגנה, הגיש התובע ביום 7.5.19 בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה, שניתן ביום 19.5.19. ביום 17.6.19 הוגשה בקשה מוסכמת לביטול פסה"ד וביהמ"ש נעתר לה, בכפוף להגשת כתב הגנה עד ליום 3.7.19. ביום 20.6.19 הגישה הנתבעת את הבקשה דנן.

הבקשה

4. לטענת הנתבעת, בהתאם לדין , עובר אינו מהווה ישות משפטית, וככל שקיימת עילת תביעה בגין פגיעה באוטונומיה בעת ההריון, הרי שהעילה שייכת לאימו של התובע. כמו כן עילתה התיישנה בחלוף 7 שנים מלידתו של התובע.

5.בתגובתו, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, עוגמת הנפש, הכאב והסבל שגם לו אי גילוי המום במהלך הריונה של אימו. לטענתו, אימו לא הופנתה לבדיקת סקירת מערכות ע"י מרפאת טיפת חלב , דבר שלו היה מתבצע, היה מביא לגילוי כבר בשלב ההריון, כי לתובע חסרה כליה. רק בעקבות הדרדרות במצבו הרפואי, כעבור 15 שנים, גילה באקראי כי נולד ללא כליה, דבר שגרם לו תחושות קשות, ביניהן של פגיעה בכבודו. לטענתו, בניגוד לטענת הנתבעת הפגיעה בה דנה התביעה היא פגיעה באוטונומיה שלו עצמו בגין חוסר יכולתו לדעת על חוסר הכליה עקב רשלנות הנתבעת בעת ההריון. לטענתן, מרגע שנולד קמה לו הזכות לדעת זאת. זאת ועוד, התביעה כלל לא התיישנה, שכן המדובר בתביעה בגין רשלנות רפואית, ומאחר ונודע לתובע אודות החוסר בכליה רק ביום 29.1.12, בעקבות צילום U.S שביצע, והתביעה הקודמת בגין כך הוגשה ביום 2.8.18, ונמחקה ביום 11.1.19, והתובע הגיע לגיל 18 ביום 28.7.14, משכך, התביעה מתיישנת רק ביום 28.7.21.

6.בתשובתה שבה וטענה הנתבעת, כי בהתאם לפסיקה, עילת הפגיעה באוטונומיה בנסיבות בהן לא נעשתה לאימו של התובע בדיקת סקירת אברים לעובר במהלך הריונה עם התובע, ולכן לא ידעה על החוסר בכליה שלו, אינה שייכת לתובע אלא להוריו/אימו. מאחר ועילת התביעה שייכת לאם, התביעה , לרבות עילת הפגיעה באוטונומיה התיישנה ביום 28.7.03. עוד ציינה הנתבעת, כי הטענה בדבר רשלנות רפואית, לא נתמכה בחוו"ד רפואית, כנדרש, והיא אף מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן התובע הגביל תביעתו לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בלבד.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בכתב התביעה, לרבות הבקשה, התגובה והתשובה, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

8.בהתאם לתקנה 100 ותקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קנויה לבית המשפט סמכות לדחות או למחוק תובענה על הסף. כידוע, מחיקת תביעה על הסף ובוודאי דחייתה, הינם אמצעי חמור וצעד דרסטי שיש לנקוט בו בזהירות רבה, כאשר בית המשפט מעדיף כדבר שבשגרה הכרעה עניינית על פני סנקציה דיונית. משכך, בבואו של בית המשפט לבחון סילוק על הסף של תובענה מחמת העדר עילה, שומה עליו לבחון האם יהא התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו בהנחה שתוכחנה לאשורן כל העובדות אותן פירט בתביעתו. (ע"א 2582/09 הדייה גנאים ואח' נ' בית החולים רמב"ם ואח' (פורסם ביום 8.8.10 ); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ ואח' נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ ואח' (פורסם ביום 4.6.07) .