ת"א 8051-02-14 סמאמרה נ' א.ב. אסיף בע"מ ואח'

1.לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות, מכח תקנה 519 (א) לתקנות סד"א, התשמ"ד – 1984.

2.טענת הנתבעות הינה כי התובע מתגורר בדאהריה, מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, בשטחי הרשות הפלסטינאית, ומכיוון שקיים קושי להוציא אל הפועל החלטות ופסקי דין של בתי המשפט בישראל באזור, יש להורות לתובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבעות, ע"מ שתוכלנה להיפרע מהתובע במידה ויפסקו לטובתם הוצאות.

3.בספרו של ד"ר זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 900, נאמר לעניין מקום מגוריו של התובע, כי אחד משני המקרים העיקריים בהם מוטלת ערובה, הינו כאשר התובע אינו תושב ישראל והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבות את המגיע לו.

4.לעניין זה, יש להתייחס לתושב הרשות הפלסטינאית כאל "תושב חוץ" (לעניין זה ראה בר"ע (י – ם) 3279/98 טאהה אבו חלימה ונביל נסר נ' המאגר הישראלי תק – מח (54) 550, וכן ת.א. 1330/96 עיזבון אחלייל נ' מ"י, טרם פורסם).

5.כיום אין אפשרות לאכיפה ישירה של פסקי דין ישראליים באזור הרשות הפלסטינאית, מאחר שלא קיימת תשתית מנגנונית המאפשרת גביית הוצאות או פסקי דין שנפסקו על ידי בתי משפט בישראל לזכות תושבי ישראל.

6.לאור עובדה זו, ברי כי קיים קושי מהותי בגביית הוצאות מהתובע , אם יחוייב בהן (לעניין זה ראה המ' 22527/95 מ"י נ' שומאן, טרם פורסם), נראה שיש ממש בחששן של הנתבעות כי אם תזכנה בהוצאות תתקשנה לגבותן.

7.יחד עם את, עובדת היותו של תובע תושב האזור אין בה לבדה, כדי להוביל למסקנה כי יש לחייבו בהפקדת ערובה. מקום מושבו של התובע הינו אך אחד השיקולים אותם בוחן בית המשפט בנוסף יבחן בית המשפט את סיכויי התביעה, ומצבו הכלכלי של התובע והשלכתו על האינטרסים של הצדדים שניהם(ראה לעניין זה בר"ע (י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' סבאח, מצוי במאגרים משפטיים,; 26.2.08.)

8.על כפות המאזניים ניצבות, זו מול זו, שתי זכויות בסיסיות, האחת - זכות חוקתית לגישה לערכאות ולהליך הוגן, השנייה – זכות קניינית להחזר הוצאות.

9.הכלל הבסיסי הוא כי אין לערום קשיים בדרך גישתו של התובע אל בית המשפט. כך נפסק ברע"א 544/89 , אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד; הטעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה" .

10.התובע בתצהירו לא טען למצב כלכלי ירוד. כל שנטען הוא כי הוא פועל בניין העובד בתוך שטחי מדינת ישראל, מפרנס אישה, שישה ילדים ואב מבוגר ובבעלותו הבית בו הוא מתגורר יחד עם בני משפחתו. כפועל יוצא מדברים אלה לא אדרש לנושא מצבו הכלכלי של התובע.

11. באשר לסיכויי התביעה. טוען התובע כי נפגע מקוץ של עץ לימון בזמן שעבד בשירות נתבעת מס' 1 וכי התאונה דווחה לביטוח הלאומי כתאונת עבודה. התובע לא צרף חוו"ד רפואית בתמיכה לתביעתו ומכאן שהוא מנוע מלהוכיח דבר שברפואה. לכאורה, יש להכריע במקרה דנן קודם בשאלת אחריותן של הנתבעות לאירוע ורק לאחר מכן תידון שאלת הנזק וזכאותו של התובע, אם בכלל, לפיצוי בגין הנזק, כולו או חלקו.

12.לאור האמור, בבואנו לאזן בין הרצון שלא לפגוע בזכותו של התובע לגשת לערכאות ולברר את תביעתו לבין זכותן הקניינית של הנתבעות, ובהסתמך על שורת החלטות בעניין הטלת ערובה על תושבי השטחים (ובהעדר נסיבות חריגות בעניין זה), הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות.

13.בהתחשב בעובדה כי התובע לא צרף חוו"ד רפואית בתמיכה לתביעתו וכפועל יוצא מכך, פטורות הנתבעות מהגשת חוו"ד רפואית מטעמן, ובהתחשב באופי התביעה ובנזקיו הנטענים של התובע , אני מורה על התובע להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בסך 3,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעות, וזאת בתוך 60 ימים מיום קבלת ההחלטה. הערובה יכול שתומצא אף בערבות של בנק ישראלי צמודה למדד וללא מועד, או בערבות של אזרח ותושב ישראל שתניח את דעת בית המשפט. אם לא תופקד הערובה במועד האמור, תדחה התביעה.

14. נקבע לעיון ליום 15.1.16.