דקל סקיק בע"מ ואח' נ' יהונתן שרביט בע"מ ואח'

עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד שעניינן עבודות עפר אותן ביצעה המבקשת (התובעת) עבור המשיבה (הנתבעת).

בדיון מיום 18.12.2017 הודיעו הצדדים לבית המשפט שהגיעו להסכמה לפיה: "מבלי שצד כלשהו יודה בטענות הצד שכנגד, לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות של התובעת כנגד הנתבעת ושל התובעת שכנגד נגד הנתבעת שכנגד ביחס לסכסוך זה, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 35,000 ₪ עד ליום 21.1.18. הנתבעת תמסור לתובעת שיק על הסכום האמור תוך יומיים. מבקשים ליתן למוסכם תוקף של פסק דין." מיד לאחר הצגת ההסכמה ובמעמד שני הצדדים, ניתן לה תוקף של פסק דין.

שמונה ימים לאחר מתן פסק הדין הגישה התובעת בקשה זו לביטולו. לטענתה, נתקלו הצדדים בקושי ביישום פסק הדין, בשל היותם חלוקים בשאלה האם הסכום שצוין במסגרת ההסכמה כולל מע"מ או שמא יש להוסיף עליו את סכום המע"מ. התובעת עותרת לביטול פסק הדין ולניהול הליך הוכחות. הנתבעת התנגדה לביטול פסק הדין וטענה בין היתר, שפסק הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים, ומהווה את מלוא החיוב המוטל עליה.

עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה ומצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בקשת התובעת לבטל את פסק הדין שניתן כאמור בהסכמה ובמעמד שני הצדדים אינה מסוג הבקשות שניתן להגיש לבית המשפט במסגרת אותו הליך. מרגע שניתן פסק דין קם בית המשפט מכיסאו וברגיל אין הוא יכול עוד לבטל את פסק הדין שנתן.

למעלה מן הצורך אומר כי הצדדים הודיעו לבית המשפט דבר ההסכמה בה נתקשרו לאחר שניהלו שיג ושיח מחוץ לאולם בית המשפט. ההסכמה הוצגה על ידי באי כוח הצדדים ולאוזניהם של נציגי התובעת והנתבעת. מדובר בהסכמה מפורטת דיה וברורה, וחזקה על הצדדים שכל אשר הוסכם ביניהם מחוץ לאולם בית המשפט מפורט בה. מכאן שיש בה מה שיש בה ואין בה מה שאין בה.

נוכח האמור דין הבקשה להידחות וכך אני עושה.

התובעת תישא בהוצאות הבקשה בסך של 1,400 ₪.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ח, 08 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.