ת"א 8045-12-13 עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' פרח

ביום 10.1.17 ניתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

הצדדים השאירו את סוגיית הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד להכרעת בימ"ש שתהיה מנומקת ותסתמך על מכלול המסמכים המצויים בתיק.

התובעת הודיעה, כי אין בכוונתה להגיש סיכומים נוספים וכי ביהמ"ש מתבקש להתייחס לכלל המסמכים בתיק, לרבות סיכומיה מיום 6.8.15. הנתבע, המיוצג ע"י הסיוע המשפטי, הגיש הודעה דומה בשינוי אחד, התחשבות בכתב הגנה והתצהיר שהוגשו על ידו.

עסקינן בתביעה לסילוק יד מנכס (עסק) בגין חוב דמי שכירות שעמד ע"ס כ-1,599 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה בחודש מרץ 2013.

נכון הוא, כי לתובעת נגרמו הוצאות אגב ניהול התיק דנן, לרבות הגשת תגובות בבקשות, כגון הבקשה להארכת מועד לביטול פס"ד שניתן בהעדר וכן בקשה לביטול פסה"ד לגופה (החלטות מיום 1.2.15 ו- 1.2.15), התייצבות לשני דיונים, הגשת סיכומים וכדומה.

מנגד, לא ניתן להתעלם מכך, כי כבר במעמד בקשת ביטול פסה"ד, עמדה הטענה של הנתבע, שנתמכה בראיות (הוראת קבע מיום 22.5.13), ולפיה הוא ביקש להעמיד הוראת קבע לתשלום דמי השכירות, אותה מיאן פקיד התובעת לקבל, המהווה "טענת סירוב" שנטל הוכחתה מוטל דווקא על כתפיה של התובעת.

כמור, הצדדים הגיעו ביניהם להסדר פשרה בשנת 2017. אמנם, מהסדר הפשרה עולה כי הנתבע התחייב לשלם את סכום התביעה בתוספת הצמדה וריבית מאז הגשת התביעה ובקיזוז סכומים ששילם זה מכבר בהוראת קבע. כן הושג בין הצדדים הסדר תשלומים.

בשים לב לכל האמור לעיל, לרבות הנטען בסעיף 17 ואילך לכתב ההגנה מטעם הנתבע, ולאור סכום החוב הזעום נשוא התובענה, טענת הסירוב כאמור לעיל, הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים שאינו אלא קבלת הצעת בית המשפט מחודש מאי 2015, וכן לנוכח הזמן השיפוטי שחלף מאז הגשת התביעה ועד להשגת הסכם הפשרה בשנת 2017, הסכם שהיה בידי הצדדים להגיע אליו ללא צורך בניהול הליך משפטי כאמור והואיל ועסקינן בטענות עובדתיות נוגדות שמועלות ע"י הצדדים ואשר לא התבררו לגופן לאור הסכם הפשרה שהושג כאמור, סבורה אני כי בנסיבות העניין אין מקום ליתן צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדיים.