ת"א 8024-06-15 מדינת ישראל ואח' נ' חפץ ואח'

לפניי בקשה מטעם ארבעת הנתבעים לביטול פסה"ד שניתן נגדם בתיק זה ביום 18.9.15 בהיעדר הגנה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה (שבה מתנגדות התובעות לבקשה) ובתשובה לתגובה, אני מחליט לדחות את הבקשה.

בראשית הדברים ראוי לציין, כי זו כבר בקשתם השנייה של הנתבעים באותו עניין, כאשר בקשתם הראשונה מיום 13.10.15 נדחתה על הסף בהחלטתי מיום 14.10.15, נוכח היעדר תצהיר לתמיכה בה. והנה, על אף שקיבלו הזדמנות שנייה להגיש בקשה מסודרת כדין, כשלו בכך הנתבעים שוב, משפעם נוספת הגישו בקשה ללא תצהיר מתאים.

הנתבעים אינם חולקים על חוקיות המסירה של מסמכי התביעה לידיהם (וקיימים גם אישורי מסירה חתומים מיום 14.6.15 לכל הנתבעים), ומכאן שהמסלול הדיוני הרלוונטי הוא של ביטול מבוקש לפי שיקול דעת ביהמ"ש, ולא של ביטול לפי "חובת הצדק". למעשה, גם הנתבעים מאשרים זאת בפה מלא בתשובתם לתגובת התובעות.

הדין הרלוונטי

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך:

"ביטול החלטה על פי צד אחד

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

בקשה לביטול פס"ד חייבת להיתמך בתצהיר לגבי כל העובדות הנטענות בה, שאחרת תידחה הבקשה, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)).

במקרה של ביטול מבוקש לפי שיקול דעת ההלכה היא שביהמ"ש לא חייב לבטל את פסה"ד, אלא נתון בידיו שיקול דעת רחב אם לבטלו, כאשר שיקול הדעת צריך להתחשב בשתי השאלות הבאות: השאלה מהי סיבת מחדלו של בעל הדין להגיש את כתב הטענות במועד או להתייצב במועד (להלן – "שאלת סיבת המחדל"); והשאלה מהו הסיכוי שטענות בעל הדין שחדל לגופו של עניין יתקבלו, אם ייבוטל פסה"ד (להלן – "שאלת סיכויי ההצלחה"). עפ"י ההלכה הנוהגת, שאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו בשל המחדל, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם ייבוטל פסה"ד צפוי להינתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור היעדר טענות ראויות לגופם של דברים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו, 6.4.08)).