י"ז ואח' נ' אהרונוב ואח'

התובעת 1, ילידת 1966, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 15.12.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

כיוון שמדובר גם בתאונת עבודה, נקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי נכות ע"פ דין. ממסמכי המל"ל עולה כי ישנה מגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. אין מקום לניכוי עבר קודם לנוכח תלונה יחידה משנת 2012. בנוסף לכך, ישנה הפרעה הסתגלותית ותסמונת חרדתית בתחום הנפשי. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור כולל של 19%, 10% בגין עמוד שדרה צווארי, בהתאם לפריט 37 (5) (א) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956, ו- 10% בגין מצבה הנפשי, בהתאם לפריט 34 (ב) (2) לתקנות הנ"ל.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות בשיעור של 19% בשני תחומים ; התובעת 1 טענה לכאבים בלתי פוסקים ; התובעת 1 טענה לאי כושר לתקופה של שני חודשים וחצי, לאחריהם עברה למקום עבודה אחר והשתכרה פחות מאשר טרם התאונה ; הנתבעת טענה לפגיעה נוספת, משמעותית יותר בתאונת עבודה משנת 2009 ; הנתבעת טענה כי הנכות איננה בעלת השלכה תיפקודית ואף לא הופעלה תקנה 15, ולכן בחישוב יש להביא בחשבון נכות של 10% בלבד ; הנתבעת טענה, כי בסיס שכרה של התובעת טרם התאונה עמד על 5,800 ₪ בלבד.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 27,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 50,000 ₪.

• בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד לרבות הפרשות סוצ' – 130,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 15,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 222,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי העומדים על סך של כ- 86,000 ₪. הסכום המוצע לפשרה לתובעת 1 עומד איפוא על סך של 136,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת שליש האגרה.