ת"א 7908-08-09

לפני בקשה לביטול פסיקת ההוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין, שניתן בתיק ביום 27.4.15 (להלן "פסק הדין").

יובהר כבר עתה כי, הבקשה נוגעת אך ורק להוצאות שנפסקו.

בפסק הדין ציינתי במפורש כי סכום ההוצאות נפסק בהתחשב בהתנהלות המבקש לאורך ההליך, לרבות אי התייצבותו לחלק מהדיונים והתנהלותו תוך זלזול בבית המשפט ובצדדים.

המבקש צירף לבקשתו תצהיר ובו טען כי, לא היה מקום לחייבו בהוצאות שכן העדר התייצבותו לדיון, שהתקיים ביום 27.4.15, נבעה ממצב בריאותי ממנו סבל שלושה ימים טרם מועד הדיון. עוד טען המבקש כי התייצב למרבית הדיונים, למעט שניים כאשר באחד מהם היה חולה ובשני שהה בחו"ל.

לטענת המבקש, לו היה מתייצב לדיון סביר להניח שלא היה מחויב בהוצאות וגם הצדדים לא היו מבקשים לחייבו בהוצאות.

חשוב לציין כי, המבקש לא צירף לתצהירו כל אישור רפואי שהוא התומך בטענתו למחלה בדיון מיום 27.4.15 ובדיון נוסף שהתקיים בעבר. כמו כן, המבקש גם לא הגיש בקשה מבעוד מועד לדחות את הדיונים או לפטור אותו מהתייצבות לדיונים מחמת מחלתו, אלא מצא לעצמו את הדרור להחליט שלא להתייצב. כך גם באשר לאי התייצבותו מחמת שהותו בחו"ל.

ויודגש, מתצהיר המבקש עולה כי, סבל ממחלה שלושה ימים עובר לדיון שנקבע ליום 27.4.15 וחרף זאת לא מצא לנכון לפנות מבעוד מועד לבית המשפט. אין המדובר במחלה שהחלה זמן קצר לפני הדיון, אלא כזו שהמבקש היה מודע לה שלושה ימים לפניו. המבקש, תוך זלזול בבית המשפט ובצדדים החליט על דעת עצמו שלא להתייצב.

באמור, גרם המבקש נזק לצדדים, גרם להימשכות ההליך, ואין לי כל יכולת לראות בהתנהלותו במהלך ההליך אלא כזלזול ממשי בבית המשפט ובצדדים.

זאת ועוד, נוכח התנהלות המבקש בהליך ונוכח העדר התייצבותו, דאגתי לכך שמזכירות בית המשפט תיצור עימו קשר טלפוני ותודיע לו טלפונית אודות מועד התזכורת שנקבעה ליום 27.4.15 וזאת בנוסף למשלוח זימון לדיון באמצעים המקובלים. המבקש ידע גם ידע על מועד הדיון.

בהתחשב באמור אני סבורה כי שיעור ההוצאות שנפסקו הוא על הצד הנמוך, אין מקום לשינוי פסיקת ההוצאות והבקשה נדחית.