ת"א 7897-01-15 שלום נ' יוטרייד פרימיום בע"מ

1. ברקע פסק דין זה נמצאת בקשת הנתבעת להעביר את הדיון בהליך לבית הדין לעבודה (כמו גם עתירתה להאריך את המועד להגשת תביעה שכנגד עד לאחר הכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד).

2.בקליפת האגוז בלבד יצויין, כי עסקינן בתביעה למתן חשבונות, למתן צו הצהרתי לגבי זכויות במה שמכונה בכתב התביעה "היצירות המוגנות" ומתואר שם כקוד ותוכנות שהתובע שילב ב''רובוטים" שתכנן לצורך מסחר אוטומטי במטבע חוץ באמצעות האינטרנט (ובכל תוכנה או "רובוט" שפותחו בעקבות ובהתבסס על היצירות המוגנות) ולמתן צו מניעה לגבי שימוש ביצירות המוגנות (ובכל יצירה נגזרת, פיתוח, גרסה חדשה או שדרוג שלהן). התובע טוען כי קודם למתן החשבונות, אין ביכולתו לקבוע את שווי התביעה ואף לא להעריכה.

בכתב התביעה נסמך התובע בפרט על "הסכם רישיון" מיום 18.11.11 שנחתם בין הצדדים. כן מתייחס כתב התביעה, בין השאר, ל"שירותים נוספים ש[הנתבעת] הזמינה מ[התובע] בנוסף על הסכם הרישיון" ול"דור העתיד של הרובוטים".

3.הנתבעת, שמצהירה כי היא חברה המפיצה שירותים בתחום ה"אלגוטריידינג" (מסחר מבוסס אלגוריתמים במכשירים פיננסיים) ומפתחת אלגוריתמים לניהול חשבונות מסחר במכשירים פיננסיים ובפעילויות נלוות, טוענת בכתב ההגנה, בין השאר, כי בין הצדדים התקיימו יחסי "עובד-מעביד" וכי התובע היה עובד מן המנין שלה בתפקיד של מנהל מחלקת מחקר ופיתוח. לשיטת הנתבעת, מערכת היחסים בין הצדדים שונתה מיסודה, התובע הפך להיות חלק משולב במערך הפיתוח והמחקר בה בתמורה לשכר קבוע ובונוסים, עבד ממשרדיה, היה ממונה על עובדיה והוצג כלפי חוץ ככזה. הנתבעת טוענת, כי רק כאשר נתגלה כי מעל באמונה והמשך העסקתו הועמד בסימן שאלה גדול, לפתע "שלף" התובע את ההסכם הנזכר בתביעתו מ"מגירה נשכחת" והעלה טענות, כנראה על בסיס יעוץ משפטי, תוך התעלמות מהעובדות כהוויתן. על יסוד עמדתה בענין קיום יחסי עובד-מעביד וכן על יסוד מערכת העובדות הנטענת על ידה באופן כללי, מעלה הנתבעת בהמשך כתב ההגנה טענות בענין זכויות ב"רובוטים" ובפיתוחים שונים.

4.בפתח כתב הגנתה טענה הנתבעת להעדר סמכות עניינית. במקביל, הוגשה על ידה בקשה להעברת הדיון לבית הדין האזורי לעבודה (ולהארכת המועד להגשת תביעה שכנגד עד לאחר הכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד).

5.משהועבר התיק לפני ולאחר עיון בטעוני הצדדים (ובפסיקה), נקבע בהחלטה מיום 9.7.15, כי לכאורה "המתווה ההולם לענייננו הינו זה העולה מהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 3930/14 ורסנו נ' ניניו (26.6.14) סיפא סע' 9 להחלטה...", וכי ככל שלא יוגש טעם לסתור עד למועד שנקבע, ייושם מתווה זה, תוך שהתובע ישמור על כל טענותיו לרבות ובפרט בסוגית קיומם או העדרם של יחסי עובד-מעביד.

6.בעקבות האמור הוגש מסמך מטעמו של התובע. עיינתי במסמך זה ולא מצאתי בו "טעם לסתור" באופן שנזכר בהחלטת 9.7.15.

7.למעשה, דומה כי שגגה נפלה תחת ידי התובע בעניינה של ההחלטה מיום 9.7.15, ואבהיר.

במקרה שנדון ברע"א 3930/14 (אליו הפנתה ההחלטה האמורה) הוגשה לבית המשפט המחוזי תביעה בעילות של גזל סודות מסחריים, גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט ועילות נלוות. הנתבע שם העלה טענות של קיום יחסי עובד-מעביד ובית המשפט המחוזי קבע, כי המחלוקת העובדתית בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד תתברר בבית הדין האזורי לעבודה וכי "בהתאם להכרעתו בשאלה ייקבע באופן סופי האם התביעה תידון בבית הדין או בבית המשפט".