ת"א 7869-10-14 גולן נ' חברת השמירה בע''מ

1.לפניי בקשה להעברת ההליך לבית הדין לעבודה מחמת העדר סמכות עניינית.

2.בכתב התביעה טען התובע כי לבית המשפט הסמכות העניינית והמקומית לדון בה נוכח מהותה וסכומה. סתם ולא פרש.

בתגובתו מיום 30/3/15 בחר התובע שלא להתייחס לסוגיית הסמכות העניינית אלא להתמקד בסוגיית השתק העילה.

לעניין זה יוער כי ביום 25/3/15 (כחודשיים וחצי לאחר הגשת הבקשה) הגיש התובע בקשת ארכה לאקונית שדינה היה דחייה, אך נוכח טעמים מערכתיים ניתנה ארכה עד ליום 29/3/15 ומאוחר יותר עד ליום 30/3/15.

מכל מקום, לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה ובתשובה - נחה דעתי כי הדין עם הנתבע.

3.עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") אשר בהתאם לסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969 הסמכות הייחודית לדון בה נתונה לבית הדין לעבודה.

4.בכתב התביעה הגדיר התובע את הצדדים כעובד-מעביד ואת המתלוננת כעובדת נוספת (ראה: סעיפים 3-5 לכתב התביעה).

התביעה מעוגנת בתלונה בדבר הטרדה מינית שהגישה כנגדו עובדת אחרת (לעיל ולהלן "המתלוננת") במהלך ביצוע העבודה-סיור (ראה: סעיפים 6-7 לכתב התביעה).

לשיטת התובע, המתלוננת הפיצה כנגדו שקרים ובמהלך בירור התלונה מנהלי הנתבעת הטיחו בו אישומים, שקרים ואיומים. בד בבד טוען התובע כי מאוחר יותר נודע לו שהמנהלים הפיצו שמועות בסביבת העבודה כי הוא הטריד מינית את אחת העובדות ואף ניסו לשכנעה, בניגוד לרצונה, להגיש תלונה כנגדו למשטרה.

לגרסת התובע, בקשתו ממנהל בנתבעת לטפל בעניין לא נענתה וחלף זאת מנהליו הקשו על ביצוע עבודתו ולבסוף הודיעו לו ביום 30/3/11 על סיום העסקתו, ללא בירור ענייני ותוך הטחת טענות שקריות. לדבריו, האישום הכוזב "טופח" על ידי מנהליו כאמתלא לפיטוריו, באשר מילא את תפקידו ללא דופי. מעבר לכך - האישום פגע ביכולתו למצוא מקום עבודה בתנאי שכר דומים בעתיד; פגע בתדמיתו, לרבות במקום העבודה; ואף נטל חלק ארי בפרידתו מבת זוגו.

בתשובתו, חוזר התובע על מסכת אירועים זו.