ת"א 7817-02-16 עלי נ' חטי' שמירת קרקע

בקשה למנוע ביצוע צו פינוי וסילוק יד שהוציאה המשיבה למבקש וכן למנוע כל פעולה אשר עלולה לסכל הליכי הסדר עתידיים בשטחי רעייה עונתיים.

אציין כי לא הוגשה תביעה עיקרית, אלא בקשה לצו מניעה בלבד, אולם נוכח העובדה כי הסעד המתבקש הוא אחד, יינתן פסק דין על סמך הבקשה והתגובה.

רקע כללי וטענות הצדדים

המשיבה הוציאה צו פינוי קרקע שמספרו 1008 על פי חוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע) תשמ"א 1981 (להלן: "החוק"). הצו הוצא בינואר 2015 ונמסר למבקש ביום 19.1.15 (להלן: "צו הפינוי").

המבקש לדבריו, הוא הבעלים והמחזיק של עדר כבשים המונה 400 ראש. השטח לגביו הוצא צו הפינוי אינו משמש למגורים אלא לאחסון העדר והשקייתו. לטענת המבקש הוא ומשפחתו נמצאים בשטח מזה שנים רבות במשך עונת החורף ובאביב הם עולים עם העדר ליער יתיר. לטענת המבקש הוא ומשפחתו מתפרנסים מן העדר מזה שנים ארוכות ומניעת השימוש בקרקע נושא צו הפינוי למטרה זו תפגע בפרנסתו היחידה.

המבקש מציין כי הוא מנהל את העדר בהתאם לחוק לרבות חיסונים ואף הגיש תוכנית עסקית למיסוד הסדרי הרעייה של העדר. התוכנית העסקית הוגשה בהסכמה לתיק בית המשפט.

המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, לאחר מסירת הצו למבקש ביצע המבקש פינוי עצמי מבלי שטען כנגד הצו ועל כן חזקה עליו שהסכים לצו וכעת הוא פולש שנית. המבקש אינו טוען לזכות כלשהי בקרקע, אלא רק לנזקים שייגרמו לו אם לא יאפשרו לו שימוש בשטח לצרכי רעיה.

לטענת המשיבה על פי ההלכה הפסוקה הליכי תכנון עתידיים אינם עילה לביטול או עיכוב צווי פינוי. בעניין זה מפנה לרע"א 4084/14 בדיר נ' רשות מקרקעי ישראל וכן רע"א (מחוזי ב"ש) 28623-10-13 מנהל מקרקעי ישראל נ' נסאר אבו עג'אג' וזאת על דרך ההיקש.