ת"א 7799-06 סונגו ואח' נ' מוזס ואח'

בפני בקשה לביטול פסק דין בהודעה לצד שלישי שניתן בהעדר הגנה כנגד המבקש.

בתובענה הנדונה הגישה המשיבה הודעה לצד שלישי כנגד שני צדדי ג' בהם המבקש. עוד ביום 14.01.13 ניתן תוקף של הסדר פשרה בתובענה. עוד ביום 24.02.13, לפני שנה ושמונה חודשים (!) ניתן פסק דין משלים, אשר קיבל את ההודעה לצד שלישי, לאחר שהמשיבה הצהירה כי בוצעו מסירות כדין למבקש ולצד השלישי האחר, והם לא הגישו כתב הגנה במועד.

ביום 09.04.13 הגיש צד שלישי 1 בתובענה, מימון אנג'ל מרידך, בקשה לביטול פסק הדין כנגד המבקש - הוא צד שלישי 2, בטענה כי הוא בלבד האשם, כל האחריות מוטלת עליו ואין לחייב כלל את צד שלישי 2, המבקש.

בהחלטתי מיום 08.05.13, דחיתי את הבקשה לביטול פסק הדין כנגד הצדדים השלישיים, שכן צד שלישי 2, המבקש, לא הגיש בעצמו כל בקשה לביטול פסק הדין, ואילו צד שלישי 1 לא צירף ייפוי כוח, לפיו הוא הורשה על ידי צד שלישי 2 להגיש בשמו את הבקשה לביטול פסק הדין. עוד קבעתי כי המבקש שם לא טען כי כתבי הטענות לא נתקבלו. טענתו היחידה היתה לגבי החבות אשר מקומה בכתבי הטענות.

כעת מונחת בפניי בקשת המבקש - הוא צד שלישי מס' 2, לביטול פסק הדין. לטענתו, דין פסק הדין בהודעה לצד שלישי במעמד צד אחד להתבטל, מתוך חובת הצדק, שכן למבקש לא היה יומו בבית המשפט. לטענתו, פסק הדין גורם לעיוות חמור, ולמצב אבסורדי בו יוצא חוטא נשכר. נטען כי במועד הגשת הבקשה טרם חלפו מניין 30 הימים להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, שכן רק ימים ספורים לפני חג הפסח התברר למבקש כי התנהל כנגדו הליך משפטי ונפתחו כנגדו הליכי הוצאה לפועל, זאת על אף שלכאורה בוצעה מסירת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל ביום 17.03.14 כאשר בדיקה בתיק העלתה שאישור המסירה לא מצוי בו. נטען כי המבקש מעולם לא היה בעליו של הרכב הנטען כפוגע, וממילא לא הסכים לשימוש שעשה הצד השלישי מס' 1 ברכב. כמו כן, לטענתו דין פסק הדין שניתן כנגדו להתבטל מחמת התיישנות התובענה, נוכח העובדה כי ההודעה לצד שלישי נשלחה למבקש רק במרץ 2012. עוד טען המבקש, כי למסמך הנחזה להיות אישור מסירה מיום 18.03.12, המופיע בתיק בית המשפט, ושעל בסיסו ניתן פסק הדין בהודעה לצד שלישי, לא רק שלא צורף תצהיר מוסר, אלא שממנו עולה, כי נמסר ברח' יוספטל 13/7 רמלה, לגב' עליזה גבאי, ככל הנראה אחותו של המבקש. נטען כי כתובתו של המבקש היא ברח' קרייתי 5 רמלה, ולכן המסירה איננה מסירה כדין. המבקש הוסיף וטען, כי לא קיבל זימון לדיונים ואף לא כתבי בית דין. פגמים מהותיים אלה אשר נפלו בהליך, פוגעים בעיקרי הצדק הטבעי, ומחייבים לטענתו את ביטול פסק הדין.

המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, פסק הדין נמסר למבקש בכתובתו הרשומה, רח' יוספטל 13/7 רמלה, וזאת באמצעות אחותו המתגוררת עמו. חרף ביצוע המסירה כדין, המבקש התעלם מן ההודעה לצד שלישי, לא הגיש כתב הגנה, ורק לאחר שנפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל, "נזכר" להגיש בקשה לביטול פסק דין. לפיכך נטען כי במקרה זה אין כל בסיס לביטול פסק הדין מחובת הצדק. נותרה לדיון רק השאלה האם יש לבטלו על פי שיקול דעת בית המשפט. המשיבה טענה, כי גם אם המבקש לא קיבל לידיו את ההודעה לצד שלישי ביום 18.03.12 כטענתו, אין מחלוקת כי הוא ידע על ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו לכל המאוחר ביום 18.04.13, שכן הוא קיבל לידיו, בדואר רשום, את תגובת המשיבה לבקשה הקודמת לביטול פסק הדין. לגוף העילה כנגדו, נטען כי המבקש הוא בעליו הרשום של הרכב הפוגע, ומי שהתיר את השימוש ברכב לנתבע 3 הוא צד ג' 1. הכחשת המבקש בעניין זה אינה ברורה נוכח הסכם המכר של הרכב מיום 04.04.03 לפיו הרכב נמכר למבקש. הרכב היה מבוטח אצל הנתבעת 2 בביטוח חובה, כאשר הביטוח הוצא על שמו של המבקש והוא אף שילם עליו. נוכח העובדה כי הנהג היה חסר רישיון במועד התאונה, חויבה המשיבה קרנית בפיצוי, והיא זכאית לדרוש מהמבקש את הסכומים ששילמה לתובע, כך שגם אם יבוטל פסק הדין כנגד המבקש, אין לו סיכויי הגנה של ממש, שכן הוא הבעלים של הרכב, בו נהג נהג בלתי מורשה, כאשר הביטוח אינו מכסה את שימושו.

בתשובה לתגובה, טען המבקש כי לא קיבל לידיו את ההודעה לצד שלישי ולא את האזהרה של תיק ההוצאה לפועל. המבקש חזר על טיעוניו כי מאישור המסירה עולה כי המסמכים נמסרו לגברת עליזה גבאי, אשר אינה מתגוררת עמו ואיננה מורשית לקבלת מסמכים. המבקש הוסיף וטען, כי באותו מועד היה מאושפז במוסד גמילה, כי לא קיבל דואר ואחותו לא מסרה לו דבר. המבקש צירף לתשובתו אישור ממוסד הגמילה "אופק חדש", לפיו הוא התקבל לטיפול ושיקום בתאריך 16.03.12 וכי הטיפול נמשך עד ליום 16.06.12. ביום 20.10.14 צירף המבקש תצהיר משלים, בו הצהיר כי ההודעה לצד ג' נמסרה כנראה לאחותו שלא מתגוררת עמו, כשבאותו מועד היה מאושפז במוסד גמילה כאמור לעיל.