ת"א 7796-10-11 שמיר נ' תיתן ואח', ת"א 14034-03-12 התעשייה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

תביעת הניזוק ותביעת ההטבה של התעשייה האווירית הוסדרו בפשרה ללא צורך בשמיעת ראיות. סכום הפשרה בתביעת ההטבה – 20,086 ₪. זאת לאחר שהניזוק והנתבעות 2 ו – 4 הגיעו להסכמה על הנזק ולאחר ששתי הנתבעות הגיעו להסכמות בינן לבין עצמן בעניין תאונה מעורבת.

לאור ההסכם נותר לפסוק הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בתביעת ההטבה.

התעשייה האווירית הגישה את תביעתה בבית משפט השלום בחיפה. הניזוק הגיש את תביעתו בבית משפט זה. על אף התנגדות התעשייה האווירית ולבקשת נתבעת 2, הורה נשיא בית המשפט העליון כב' השופט גרוניס על איחוד הדיון בבית משפט זה. בנוסף חייב את התעשייה האווירית בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.

אין מקום לחייב את הנתבעות 2 ו – 4 בהשבת הסכום, אף לא בדרך של פסיקתו לחובתן. מעבר לעובדה שהופעל שיקול דעת שיפוטי בעת פסיקת ההוצאות בבית משפט העליון, מעבר לעובדה שנתבעת 4 לא הייתה צד לדיון שם, הרי כל הליך והוצאותיו. כעת יש לפסוק את ההוצאות בהתאם להתנהלות בתיק שלפניי.

להבדיל מתביעת הניזוק בה התגלעה מחלוקת על הנזק, לא הייתה מחלוקת אמיתית על סכום ההטבה. לפני השגת הפשרה הופיעה התעשייה האווירית בדיון אחד והגישה תצהיר עדות ראשית ומוצגים. הפשרה כשלעצמה לא העניקה לתעשייה האווירית יתרון או הקלה ולא חסכה ממנה עצמה זמן ומשאבים. ממילא הייתה מתקבלת תוצאה זהה לו נשמעו ראיות וניתן פסק דין ואזי היו הנתבעות 2 ו – 4 מחויבות בהוצאות משפט.

קיימים אלמנטים משותפים בתביעת ניזוק לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובתביעת המיטיב את נזקו. אך איני רואה מדוע יהיה המיטיב כבול לשיעור שכ"ט הנקוב בחוק הפיצויים.

אני פוסקת לתעשייה אווירית שכ"ט עו"ד בסך 4,740 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

סכום זה יחולק בין נתבעות 2 ו – 4 בחלקים שווים.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ה, 05 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.