ש.מ. נ' בית חולים הלל יפה ואח'

לפני תביעה בגין רשלנות רפואית. 

רקע עובדתי

התובע, יליד שנת 1976, נפל מסולם ביום 20.06.08 בתאונת עבודה בחנות בה עבד ונחבל בידו ובראשו. התובע פנה לבית החולים הלל יפה שם נבדק וצולם ואובחן כסובל משבר של עצמות הרדיוס והאולנר סטיילואיד –שבר תוך מפרקי. בוצע שחזור סגור של השבר וקיבוע בגבס. בהמשך הגיע לביקורות ובדיקות והופנה לטיפולי פיזיותרפיה. בהמשך אובחן כי השבר באולנר סטיילואיד אינו מחובר וכי הרדיוס התחבר עם קיצור כאמור. בתאריך 05.03.09 הוזמן התובע לניתוח ובמהלך התקופה שלאחר הניתוח אובחן כי השבר באולנר סטיילואיד אינו מתחבר. משהמשיך להתלונן על כאבים הוצע לנתבע ניתוח נוסף. בתאריך 24.06.10 עבר הנתבע ניתוח נוסף בביה"ח הלל יפה.

טענות התובע

טענתו המרכזית של התובע היא שלא טופל בדרך הנאותה ואם היה מטופל כיאות נזקו מהנפילה היה מסתכם בנכות בשיעור 5% בלבד ולא 20% כפי מצבו כיום. לפי חוות הדעת של ד"ר גורן, מומחה מטעם התביעה, מלכתחילה היו צריכים רופאי בית החולים להבין מסוג השבר כי קיבוע בגבס לא יספיק משום שמדובר בשבר לא יציב וניתן היה לראות זאת בצילומים שנעשו בעת המעקב. כן טוען התובע שמשאובחן הסיבוך בשבר על הנתבעים היה לבצע בדיקת סיטי כדי שיסייע להם בהחלטה איך לטפל בדיסטל רדיוס. כמו כן לא נעשו בדיקות הדמיה או אחרות לפני הניתוח השני, כפי שלא בוצעו בדיקות מספיקות לפני הניתוח הראשון, שכן אלו היו מביאות למסקנה כי היה על הנתבעת לבצע אוסטאונטומיה של הדיסטל רדיוס במקום הניתוח שבוצע בפועל.

טענות הנתבעת

ראשית טוענת הנתבעת כי המומחה מטעם התביעה אינו בעל מומחיות מספקת שכן כבר אינו עובד בבתי חולים מעל עשור וכי מומחיותו היא בברכיים ולא בכף היד. לעומתו מומחה מטעם הנתבעת ד"ר רינות שלו ניסיון בתחום הספציפי ציין בחוות דעתו שאין צורך בניתוח שחזור במצב של תזוזה מעטה של העצם שנשברה גם כשיש שבבי עצם מנותקים. יתירה מזה, במקרה שאין תזוזה תוך- מפרקית לא היה מקובל לבצע בדיקת סיטי. כמו כן מומחה התביעה הודה בעדותו שלא היה צריך לעשות בדיקת האורתרוסקופים וכי כל ניתוח יש בו סיכונים. כמו כן טוענת הנתבעת כי מדובר בהשפעת הניתוח על אורגניזם כך שכל בן אדם מגיב באופן שונה לאותו טיפול. המומחה מטעם הנתבעת ציין שהאבחנה של ד"ר גורן המומחה מטעם התובע כי מדובר בשבר בלתי יציב מסוג DIE PUNCH לא נכונה וצילומי הרנטגן מראים זאת. כמו כן חולק ד"ר רינות על דעתו של ד"ר גורן בעניין בדיקת הדימות וטוען שצילומי הרנטגן היו טובים וסיפקו את המידע המספיק לשבר מסוג זה ולא היה צורך בבדיקות נוספות. גם לגבי התייעצות עם גורם בכיר חולק ד"ר רינות על ד"ר גורן ואומר כי השבר הספציפי נפוץ מאוד ומשהושג שחזור טוב בחדר מיון לא היה מקום להתייעצות נוספת.

דיון והכרעה

השאלה המונחת בפניי כעת היא האם התובע הצליח להוכיח שמעשיהם או מחדליהם של עובדי הנתבעת, עולים כדי רשלנות כמשמעותה של זו בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח -1968.

לשם הטלת חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח קיומם של יסודות העוולה: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של חובה זו ונזק הנוצר כתוצאה מההפרה האמורה. יסודות העוולה שזורים זה בזה.