ת"א 7451-09 סמעאן נ' מדינת ישראל באמצעות אגף המכס והמע"מ

בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובע אינו חייב לרשויות מע"מ כספים בגין שומת מס תשומות לשנים 1991-1993, שעומדת על סכום נומינאלי כולל בסך 239,871 ₪.

האם אבי התובע הונה את רשויות המס ואת התובע עצמו, ופתח לתובע תיק עוסק מורשה ללא ידיעתו?

זו למעשה השאלה המרכזית העולה מטענות התובע. התובע הצהיר כי על אף שאביו היה קבלן עצמאי, בתקופת השומות, ופעל בשם חברה שנקרא על שם התובע, הרי שהתובע עצמו לא היה קשור לעסקי האב כלל. לדברי התובע, בשנות ה-90 המוקדמות הוא היה כבן 20 ולמד במסגרות שונות, עבד בעבודות מזדמנות, ולא ניהל שום עסק עצמאי, ולפיכך לא פתח תיק מע"מ ולא ייפה את כוחו של אדם אחר לפתוח תיק מע"מ בשמו.

בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע הוא טען בתחילה, שהוא סבור שרשויות המס מייחסות לו בטעות חוב של חברה שבבעלות אביו, ושמה סמעאן נאצר בני פיתוח בע"מ, שכן החברה נושאת את שמו. עם התפתחות ההליכים בתיק, ולאחר שנתגלה כי על אף חלוף הזמן יש בידי המדינה מסמכים המעידים על כך שהתנהל תיק מע"מ נפרד ואישי על שם התובע, טען התובע כי אביו הוא שפתח את התיק, ללא הרשאה ממנו. התובע שב וחזר על טענותיו, כי עסקיו של אביו קרסו והוא הסתבך בחובות קשים, וסיבך את בנו התובע, כאשר עשה שימוש בהמחאות של התובע, והבנק סירב לפרוע אותן. לטענת התובע בדיעבד הסתבר לו כי אביו סיבך אותו לא רק עם נושים שונים, עת שפיזר את המחאותיו, אלא גם מול מס ערך מוסף.

התובע נחקר על עדותו, והתרשמתי כי מדובר באדם שמנסה להציג עצמו כמי שלא מבין כלל בעסקים או בהתנהלות מסחרית, אך בפועל הוא נוקט בצעדים שונים, ומתוחכמים, כדי להגן על רכושו ועל רכוש הסובבים אותו. אף כי המדינה הציגה רישומים בדבר הטלת עיקולים על חשבון הבנק של התובע בשנים 2000 ו- 2001, הרי שהתובע טען כי לא ידע שמע"מ דורש ממנו כספים. התובע העיד כי כאשר הוטלו העיקולים על חשבונו, רבצו על החשבון עיקולים נוספים, כתוצאה מההמחאות שלו, שאביו מסר לנושים שונים, ועל כן לא טרח לבדוק מהו המקור של כל עיקול ועיקול. על כן טוען התובע כי לא ידע שגם מע"מ היה בין המעקלים ולא ידע שטוענים כנגדו שהוא חב מס תשומות למע"מ. התובע הבהיר כי הוא לא נדרש כלל להתאמץ ולגלות מה מקור העיקולים, שכן הוא עדיין התגורר בבית ולא נזקק לחשבון הבנק למחייתו.

בחקירה הנגדית התברר כי התובע דווקא עבד כשכיר באותה תקופה שבה הוטלו העיקולים, ופתח חשבון אחר לצורך העברת המשכורת לידיו (עמ' 10 לפרוטוקול). עוד התברר כי בשנת 2001 התובע כבר התחתן, והוא אף חתם על הסכם ממון עם אשתו, דבר שבסופו של יום מנע את עיקול הרכב שבבעלותה על ידי מע"מ. כלומר בניגוד לגרסת התובע שטען כי באותה תקופה התגורר בבית, לא נזקק לכסף, ולא התעניין מה קורה בחשבון, הרי שלמעשה התובע עבד, התחתן ואף חתם על הסכם ממון. כל זאת לטענתו תוך עצימת עיניים לשאלה מהו מקורם של שניים מהעיקולים שהוטלו על חשבון הבנק שלו. מכאן שאף כי התובע ניסה להציג עצמו כתמים וחסר ידע, בפועל ידע כיצד לנהל את ענייניו כך שיוכל לעקוף את העיקולים.