ת"א 7432-12-13 דהן ואח' נ' מרדכי אביב. מפעלי בניה בעמ

לפניי בקשה לעיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות וזאת בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ("חוק הבוררות"). משלא התבקש אחרת ניתנת החלטה זו על יסוד הכתובים.

1. התובעים רכשו מהנתבעת קוטג' בפרויקט שאותו בנתה הנתבעת. בהסכם שנעשה בין הצדדים נקבעה תניית בוררות לפיה "היו הצדדים חלוקים בדבר קיום ליקויים בקוטג' ו/או בדבר תיקונם הנאות ו/או בשאלת ירידת ערך הקוטג', תובא השאלה בפני בורר אשר יוסכם על-ידי שני הצדדים, ובלבד שהבורר יהיה מהנדס.. במקרה שלא יסכימו הצדדים על אישיות הבורר, ימונה הבורר על-ידי יושב ראש אגודת המהנדסים בירושלים ... הכרעת הבורר תהיה סופית" (סעיפים 6.4 ו-6.5 לנספח התנאים הכללים להסכם).

2. התובעים הגישה תביעתם לבית המשפט ובה עתרו לסעד כספי של פיצויים בעיקר בגין ליקויים שונים בממכר. הנתבעת הגישה הגנתה ובגדרה ביקשה להורות על עיכוב ההליכים בשל תניית הבוררות. בהתאם להחלטה מיום 22.10.14 השיבו התובעים לבקשה והנתבעת השיבה לתשובה.

3. לאחר שעיינתי בכל אלה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

4. מעיון בהתכתבויות שנעשו בין הצדדים קודם להגשת התביעה עולה כי במועדים שונים לאחר שהתובעים העלו טרוניותיהם לפני הנתבעת, עמדה זו על כך שיש לברר את המחלוקות שבין הצדדים במסגרת בוררות וזאת בהתאם להוראות ההסכם (נספח ב2' לתשובת התובעים שם צוין כי "אסף [מנכ"ל הנתבעת] דורש קודם כל בוררות ואם יש סעיפים שהבורר יחליט לתקן אותם אז נקבע תיקונים ביחד"; ראו גם האמור בחלקו העליון של נספח ב' לתשובת התובעים וכן נספח א' שם). ביום 1.5.13 חודשים מספר קודם להגשת התביעה, שלחה הנתבעת לתובעים מכתב שבו ציינה, במקביל להעברת התייחסותה לגופם של הליקויים שנטענו על ידי התובעים, גם שמותיהם של שלושה מהנדסים כבוררים אפשריים המקובלים עליה והציעה לתובעים לבחור מתוכם (נספח ג' לתשובת התובעים). התובעים לא טענו כי השיבו בכתב למכתב זה של הנתבעת. תשובה כאמור אף לא צורפה על ידם. הם אף לא ציינו בתשובתם לבית המשפט אם הם מסכימים כי אחד מהמהנדסים שהוצעו על ידי הנתבעת ישמש כבורר בין הצדדים. ממילא לא טענו כי מסרו הודעה על הסכמה כאמור לנתבעת או לחלופין כי הציעו בורר חלופי. התובעים אף לא טענו כי פנו בעניין ליו"ר אגודת המהנדסים בהתאם להוראות ההסכם. במצב דברים זה, אין לקבל את טענתם הסתמית של התובעים כי ניסו לקבוע בורר מוסכם ומועדים לבוררות אך נדחו בלך ושוב (ס' 5 לתצהיר התובע). המסקנה המתבקשת היא, אפוא, כי יש לראות בנתבעת כמי שהיתה נכונה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות וכמי שעדיין מוכנה לכך. אכן, התובעים טענו כי בשלב מסוים (שלא צוין בבירור) אמר מנכ"ל הנתבעת לתובע כי אינו מעונין "לענות יותר" לתובעים וכי "ייפגשו בבית משפט". אולם, אף מטענות התובעים עולה כי נאמרו הדברים בעידנא דריתחא (ראו ס' 37 לכתב התביעה), לאחר התנהלות ממושכת בין הצדדים שכללה מספר רב של סבבים לתיקון הליקויים אצל התובעים (אף שלא לשביעות רצונם), ואף ביקור של מנכ"ל הנתבעת עצמו אצל התובעים. במצב דברים זה, כאשר בד בבד עמדה הנתבעת על קיומם של הליכי הבוררות ואף הציעה בכתב שמות של בוררים אין בידי לקבל את טענת התובעים כי די באמירה כאמור כדי להוות ויתור על תניית הבוררות (וראו גם סעיף 22 לנספח התנאים הכללים להסכם).

5. לשם שלמות הדברים יצוין כי התובעים לא העלו טענה כלשהי ביחס להתקיימות יתר התנאים לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. גם לגופם של דברים נראה כי אלה מתקיימים.