ת"א 7392-12-16

בפניי מונחת בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף, בין אם על דרך של דחיית התביעה על הסף ולחילופין על דרך של מחיקת התביעה על הסף, בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), בטענה להעדר עילה כנגדם (להלן: "הבקשה").

הצגת הצדדים והטענות העולות מכתב התביעה

1. עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 1/1/1946, עת הותקף בדקירות סכין בתאריך 23/6/13 על ידי מר סלימאן עבד לבנאת, פליט זר ממוצא סודני (להלן: "אירוע התקיפה" או "האירוע" ו"התוקף" בהתאמה).

2. על פי הנטען, אירוע התקיפה ארע ברחוב בני ברק בתל אביב עת יצא התובע מהחנות שבבעלותו לרוקן אשפה וכאשר שם פעמיו לחזור לחנות, נקלע בדרכו של הותקף אשר דקר אותו באמצעות סכין שהחזיק בידיו, מבלי שקדמה לאירוע התקיפה כל היכרות, או התגרות או דין ודברים כלשהו בין השניים.

3. הנתבעים הינם משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים.

4. מהמסכת העובדתית הנפרשת בסעיפים 8-13 לכתב התביעה בקשר לנסיבות האירוע, עולה התמונה הבאה: שלושה ימים לפני אירוע התקיפה, הגיע התוקף לתחנת משטרת מרחב יפתח כאשר הוא טוען כי נשקפת סכנה לחייו (של התוקף) וכי הוא נרדף ומבקשים לחסלו. התוקף ביקש מהמשטרה עזרה בהגנה על חייו אולם בקשתו לא נענתה. בצר לו ובייאושו כי רב, פתח התוקף בעודו מצויד בסכין מטבח שחטף ממסעדה סמוכה, במסע דקירות כלפי העוברים והשבים שנקרו בדרכו, ביניהם התובע הנדון, הכל במטרה להיעצר ולהיכנס למקום מוגן, כך על פי הנטען בכתב התביעה.

5. כאן המקום לציין כי התביעה הוגשה כנגד משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים בלבד כאשר התוקף עצמו אינו נתבע בתובענה זו ואף לא ברור מכתבי הטענות בשלב מקדמי זה, האם נפתח נגדו הליך פלילי ואם כן- מה תוצאותיו.

6. מעיון בכתבי הטענות, לרבות הבקשה לסילוק על הסף, התגובה והתשובה, עולה כי אין כל מחלוקת בין הצדדים על עצם קרות אירוע התקיפה לרבות אופן הפגיעה בתובע. אולם, לטענת הנתבעים נסיבות האירוע כנטען בכתב התביעה, כמות שהן, אינן מקימות עילת תביעה כנגדן.

7. עיון בכתב התביעה מעלה כי עילת התביעה כנגד הנתבעים נסובה בעיקר בטענות של התרשלות בשמירה על החוק והסדר באזור התחנה המרכזית הישנה בכך שלא מנעו מבעוד מועד מהתוקף לבצע את זממו, הגם שעל פי הנטען, התוקף היה משול "לפצצה מתקתקת" עוד עובר לאירוע. במסגרת זו, טוען התובע כי אילו היה התוקף נחקר, או נעצר או מאושפז שלושה ימים קודם לכן, בשלב בו התייצב בתחנת המשטרה והתלונן כי חייו נתונים בסכנה, או אז אירוע התקיפה היה נמנע. עוד נטען כי הנתבעים הפרו חובות חקוקות המנויות בפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א-1971 הקובעת כי תפקידה של המשטרה, בין היתר, היא לעסוק במניעת עבירות וגילויין.