ת"א 7197-10-10 ח'לאילה נ' מועצה מקומית בטוף ואח'

כללי

1. לפניי בקשת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לביטול פסק הדין אשר ניתן כנגדה ביום 18.6.14.

   פסק דין זה ניתן לאחר שהגנת הנתבעת נמחקה בהחלטה מיום 29.4.14 בשל אי קיום החלטות בית המשפט בדבר תשלום למומחה מטעם בית המשפט אשר מונה בתיק, זאת בהתאם לתקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

   במסגרת פסק הדין, חוייבה הנתבעת בתשלום 615,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרת בית משפט.

    

2. בקשתה לביטול פסק דין הוגשה ביום 23.9.14, בחלוף למעלה משלושה חודשים מן המועד בו ניתן פסק הדין. בקשה זו נמחקה מאחר שהוגשה באיחור בלא שהתבקשה הארכת המועד להגשתה וכן מאחר שהוגשה בלא תצהיר התומך בעובדות שנטענו בה.

   בהמשך, הוגשה בקשה נוספת, כשהפעם היא כוללת גם בקשה להארכת המועד וכן תצהירים הן של ראש המועצה והן של עורך הדין הנוגע בדבר.

    

   טענות הצדדים בתמצית

    

3. משיקולי צדק טענה הנתבעת בין היתר כי בשל היותה רשות מקומית, יש לפעול בכל הקשור בהמצאת כתבי בי דין לפי תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה המצאה כדין לרשות מקומית יכולה להיחשב כהמצאה כדין לאחד מאלה: ראש הרשות, לסגנו, למזכיר או לפקיד ראשי אחר או באמצעות מסירתו למשרדה הראשי של הרשות המקומית.

   הנתבעת טענה כי התובע לא בחר באף אחת מהאפשרויות המוצעות בתקנה ובחר להגיש את כתבי בי הדין לעורך הדין של הנתבעת.

   בנוסף, טענה הנתבעת, כי לא זו בלבד כי ההמצאה לא בוצעה כדין בהתאם לתקנה 486, אלא שהיא אינה עומדת בהוראת סעיף 142ג1 לפקודת העיריות המחייב צד להליך להודיע לחשב המלווה של הרשות המקומית, אם מונה כזה קודם לפתיחת ההליך או אף במהלכו. מאחר שהחשב מונה בחודש מרץ 2014, קודם למתן פסק הדין, היה על התובע ליידע את החשב על קיומו של התיק ולהמציא לידיו את כתבי בי-הדין.

   משלא עשה כן, יש לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין.