ת"א 717-06 ו' נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 30/8/1972, בתאונת דרכים מיום 6/3/1999.

על פי תיאור התאונה על ידי התובע, בבוקרו של יום 6/3/1999, עת ששב מהעבודה בהיותו נוהג על רכב מ.ר. 91-109-04 שבבעלות מעסיקתו דאז, חברת פיבר טכניק בע"מ, ואשר היה מבוטח על ידי הנתבעות (להלן: "הנתבעות"), הוא נרדם וכתוצאה מכך, הרכב התנגש בעמוד (להלן: "התאונה"). על פי הנטען, כתוצאה מהתאונה, נחבל התובע בירך, ברגל שמאל ובגב התחתון. לאחר התאונה, פונה התובע לבית החולים "סורוקה" ואובחן כמי שסובל מרגישות במישוש עמוד שדרה מותני, רגישות במישוש ברך שמאל, תנועות מלוות בכאבים, ללא סימני שבר.

לטענת התובע, גם לאחר התאונה המשיך לחוש בכאבים עזים בברך שמאל ובטווחי תנועה מוגבלים באותה הברך, אשר גרמו לו לצליעה ולקשיים בהליכה. בסופו של דבר, עבר התובע ביום 25/2/2002 ניתוחים לתיקון הרצועה הצולבת, וביום 18/12/2006 עבר ניתוח ארטרוסקופיה נוסף לצורך תיקון הרצועה הקדמית הצולבת.

הנתבעות לא חולקות על חבותן כלפי התובע על פי החוק הפיצויים. המחלוקות שבין הצדדים נעוצות בנכויותיו של התובע וכן, בגובה הפיצוי שיש לפסוק לו בגין התאונה נשוא תביעה זו.

הנכות הרפואית והתפקודית של התובע:

התביעה הוגשה במסלול שהתווה סעיף 6ב לחוק הפיצויים. הווה אומר, התאונה דנא הוכרה כתאונת עבודה על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל"), ונכותו של התובע נקבעה על פי הדין.

עובד לתאונה עבד התובע בחברת פיבר טכניק בע"מ, בתפקיד של רתך פלסטיק.

הועדה הרפואית שליד המל"ל קבעה ביום 4/6/2006 כי כתוצאה מהתאונה, נכותו הצמיתה של התובע הנה בשיעור של 28% ולאחר הפעלתה של תקנה 15, נקבעה נכות בשיעור 42%. התובע הגיש בקשה להכיר בהחמרה במצבו, בקשתו התקבלה ונכותו הועלתה לשיעור של 32% על פי הפירוט הבא:

20% נכות בגין חוסר יציבות הברך, לפי סעיף 48(2) (ב).

10% נכות בגין פגיעה מניסקיאלית לפי ס' 48 (2) ( 5) I.

5% נכות בגין שינויים ניווניים לפי סעיף 35(1) א-ב (מותאם).

בנוסף לכך, הועדה החליטה להפעיל את תקנה 15, כך שנכותו הצמיתה של התובע הועמדה על ידי המל"ל על 48%.