בן הרוש נ' פלונית ואח'

לפניי תביעה לסילוק יד ממקרקעין.

אקדים תוצאה להנמקה ואציין כי סבורני שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל, מחמת קיומו של מעשה בית דין ומחמת עיקרון סופיות הדיון, ומשכך יש מקום לפסק דין בו יינתן הסעד המבוקש, אף טרם שמיעת ראיות, מכוח הסמכות הקבועה בתקנה 63(ב)(16) לתקנות סדר הדן האזרחי, התשע"ט-2018.

רקע

1. בחודש ינואר 2017 הגישו הנתבעים תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, כנגד התובע ואחרים, בה עתרו לסעד הצהרתי לפיו הסכם למכירת זכויות בדירת מגורים הוא בטל ומבוטל (ה"פ 45260-01-17, שיכונה להלן "ההליך הראשון").

   דובר בהסכם שנכרת ביום 10.10.12, בו התחייבו התובעים למכור לנתבע את זכויותיהם בדירה מגורים המצויה ברחוב xxx בחיפה, והידועה כגוש xxx חלקה xx, תת חלקה xx (להלן – "הדירה").

   בהליך הראשון טענו הנתבעים כי הנתבע רימה והטעה אותם, תוך ניצול מוגבלויותיהם הפיזיות (הנתבעים הם חירשים-אילמים), וכי הנתבע גרם להם לחתום על ההסכם מבלי שהם הבינו שמדובר בהסכם למכירת הזכויות הדירה, כאשר להבנתם דובר בהסכם למשכון הדירה לטובת הלוואה שנטל אחיה של הנתבעת 1.

2. ביום 27.3.17 התקיימה ישיבת שמיעת הראיות בהליך הראשון.

   בתום שמיעת הראיות נערכה הפסקה, בסופה הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסכם הפשרה שהוכתב לפרוטוקול (עמ' 31-32 לפרוטוקול הישיבה, להלן – "הסכם הפשרה").

   להלן עיקריו של הסכם הפשרה:

   • התביעה שהגישו הנתבעים תדחה ללא צו להוצאות.

   • הנתבעים ימשיכו להתגורר בדירה במשך 12 חודשים ממועד הסכם הפשרה, כנגד תשלום דמי שכירות של 3,000 ₪ לחודש.