פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים).

הצדדים חלוקים על סוגיית החבות והנזק.

הנדרש לנדון:

1. התובע, יליד 1969, נפגע בתאונה ביום 02/02/2020, במהלכה נגרם לו שבר בקרסול ימין. בהתאם לנטען בכתב התביעה (בתמצית), בשעות הבוקר של יום התאונה התובע נסע לכיוון בית הכנסת ביישוב בו הוא מתגורר. לאחר נסיעה קצרה, הבחין התובע בשכן שמבקש סיוע בהתנעת המכונית שלו באמצעות כבלי הנעה. בעת שהתובע ירד מרכבו הוא איבד שווי משקל נפל ונחבל בקרסול (להלן: התאונה).

2. הנתבעת היא מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח חובה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התאונה לא מהווה "תאונת דרכים" כמובנה לפי חוק הפיצויים; התאונה לא אירעה במהלך שימוש ברכב ופגיעת התובע (המוכחשת) נגרמה בנסיבות שונות מאלה הנטענות בכתב התביעה.

3. מומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה העריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית משוקללת בשיעור 14.5% (10% בגין תחלואה של הקרסול לאחר שבר שטופל ניתוחית ו- 5% בגין צלקת בתר ניתוחית).

4. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 26/3/2024 העידו התובע, רעייתו ומר ש.ל (להלן: השכן).

5. הצדדים האריכו בטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.

6. אדון תחילה בנסיבות קרות התאונה ובהמשך אבחן האם נסיבות התאונה מקימות חבות בהתאם לחוק הפיצויים, אם לאו.

7. ההדגשות בפסק הדין אינן במקור.