ת"א 70457-11-17 שליים ואח' נ' ברינג ואח'

בהחלטתי מיום 30/11/17 מצאתי לדחות את בקשת המבקשים למתן צווי מניעה זמניים במעמד צד אחד, לפיהן יורה בית המשפט למשיבים ו/או למי מטעמם להימנע מלהיכנס לחלק "הדרומי מערבי" בחלק מס' 82 בגוש 6349 שנטען כי שייך למבקשים (להלן: המקרקעין) וכן להורות למשיבים להימנע מביצוע כל עבודות בנייה ו/או אחסנה ו/או פעולה במקרקעין.

בסעיף 6 להחלטה האמורה, הוריתי למבקשים על המצאת הבקשה למשיבים במסירה אישית ועל הגשת אסמכתא אודות המסירות מיד בסמוך לאחר ביצוען.

בהמשך להגשת תשובת המשיבים 1-3 ותשובת המבקשים לתגובה, הוריתי לצדדים להודיע עד ליום 27/12/17 האם הינם עומדים על קיום דיון בבקשה או שניתן יהיה להכריע בה על סמך המסמכים המצויים בתיק. בהודעותיהם (שהוגשו שניהן ביום 27/12/17), הסכימו הצדדים למתן ההחלטה על בסיס החומר המצוי בתיק כאמור.

לאחר שעיינתי במכלול הטענות של הצדדים, נחה דעתי כי אין להיעתר לבקשה ובתוך כך להורות על מחיקת ההליך.

כפי שציינו המשיבים בצדק בתגובתם, יש מקום להורות על דחיית הבקשה על הסף ולוּ רק משום שהמבקשים לא הגישו כתב תביעה בתוך פרק הזמן הקבוע בתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בנסיבות אלה, אכן לא ברור מהו הסעד הזמני אותו מבקשים המבקשים לממש באם יינתן פסק דין לטובתם, ועל כן יש להסכים כי לסעד הזמני המבוקש למעשה אין תוחלת. בהקשר זה יצוין כי מחדל זה לא זכה לכל התייחסות מצד המבקשים בתשובתם לתגובת המשיבים (כמו גם בהודעתם המשלימה מיום 27/12/17 כשבמסגרת סעיף 2 ביקשו לציין ולחדד טענות שונות).

בנוסף, לא ברור גם מדוע המבקשים לא טרחו לקיים את האמור בסעיף 6 להחלטתי מיום 30/11/17 ולהמציא אסמכתא רלוונטית או הודעת אחרת בעניין ההמצאה לידי המשיב 4 (אשר הודגש בסעיף 2 להודעת המשיבים מיום 27/12/17 כי אינו מיוצג על ידי ב"כ המשיבים). מקום בו עולה מטענות המבקשים כי המשיב 4 הוא זה שלמעשה מבצע את השימוש במקרקעין בפועל שאיסורו מבוקש, תמוה כיצד אין בנמצא כל אסמכתא לפיה הבקשה על נספחיה כמו גם החלטתי מיום 30/11/17 הומצאו לידי צד חיוני זה לבירור המחלוקות.