ת"א 691-10-09 א' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

(בבקשת נתבעת 1 להביא לראיות לסתור)

1. התובע, יליד 1957, סוכן ביטוח במקצועו.

בין התאריכים 2002-2009 נפגע התובע בארבע תאונות דרכים.

2. הבקשה שלפני מתייחסת לתאונה הראשונה בזמן, מתאריך 16.10.02, שהיא גם תאונת עבודה (להלן : "התאונה הראשונה"). נכותו הרפואית של התובע כפי שנקבעה על ידי ועדות רפואיות שונות של המוסד לביטוח לאומי עומדת על 24% (15% עמ"ש צווארי, 10% עמ"ש מותני). קביעה זו מחייבת בתיק שלפני בקשר לתאונה הראשונה בהיותה נכות "על פי כל דין" לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

3. נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא הנתבעת הרלוונטית ביחס לתאונה הראשונה, בהיותה מבטחת השימוש ברכבו של התובע באותו מועד.

4. נוסף על הנכות לפי הדין בקשר עם התאונה הראשונה, ומאחר שתיק זה עניינו שלוש תאונות נוספות, מונה מומחה בית משפט בתחום האורתופדיה, ד"ר טנצמן, לבדיקת התובע וקביעת נכויותיו, ככל שישנן. החלטת המינוי ניתנה על ידי כבוד השופט קידר (שהתיק היה בטיפולו טרם פרישתו לגמלאות), והוא אכן ציין בה כי בגין התאונה הראשונה קיימת נכות מחייבת על פי דין. לפיכך, הורה למומחה לבדוק את התובע ביחס לתאונות הדרכים מתאריכים 11.5.05, 2.4.06 ו – 7.6.09 קרי, שלושת התאונות הנוספות בלבד (ראו החלטת כבוד השופט קידר מיום 1.12.10).

5. אלא, שד"ר טנצמן נתן חוות דעת ביחס לכל התאונות כולן, גם זו הראשונה, וקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות אורתופדית (עמ"ש צווארי - עמ"ש מותני – כתפיים) בגין איזו מן התאונות (ראו חוות הדעת מיום 27.5.11).

6. זהו הרקע לבקשתה זו של הנתבעת להביא לראיות לסתור את שיעור הנכות כפי שנקבע לתובע על ידי הוועדה הרפואית במל"ל (להלן: "הוועדה" ו/או "המל"ל").

לטענת הנתבעת, קביעת הוועדה נסתרת מניה וביה על ידי חוות הדעת של ד"ר טנצמן אשר לפניו עמד כל התיעוד הרפואי בעניינו של התובע, הוא בדק אותו ואף נימק את חוות דעתו כדבעי. גם אם אין די בחוות הדעת של ד"ר טנצמן כדי להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור, יש לנתבעת טעמים נוספים להיעתר לבקשה; נטען כי לפני הוועדות השונות לא עמד מלוא המידע הרפואי הנוגע למצבו של התובע, וכי בעבודתה של הוועדה נפלו פגמים משמעותיים היורדים לשורשו של עניין הפוגעים בכללי הצדק הטבעי ובזכויות הנתבעת. הנתבעת מלינה על כך כי חרף התיעוד הרפואי הרב המלמד על בעיות ומגבלות בעמוד שידרה שנים לפני התאונה הראשונה, רשימת המסמכים שעמדה לפני הוועדות השונות חסרה; אין התייחסות לתיעוד רפואי קודם מצד הפוסקים בוועדות; אין התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי לתאונה הראשונה או לעובדה כי התובע נפגע בשלוש תאונות נוספות לאחר התאונה הראשונה ואף ניתנה חוות דעת בעניינו על ידי ד"ר טנצמן (שלא הוצגה לוועדות שהתכנסו לאחר שניתנה). עוד נטען כי במשך כ – 10 שנים עמד התובע לפני 15 ועדות רפואיות שונות (חלקן לעניין נכות נפשית), כאשר הוא מיוצג במרביתן על ידי עו"ד ובאמתחתו גם חוות דעת פרטיות. לנתבעת לא היתה כל אפשרות לומר דברה בוועדות אלו. לאור כל האמור עותרת הנתבעת להיעתר לבקשתה להביא ראיות לסתור, וככל שיקבע בית המשפט כי קביעת הןועדה אכן נסתרה, אזי יש לסמוך על חוות דעתו של ד"ר טנצמן, ואין צורך במינוי מומחה רפואי נוסף.

7. לטענת התובע הוא כלל לא הסתיר מהוועדות הרפואיות לפניהן עמד את עברו הרפואי הצבאי משנת 1993, והוועדות אף מתייחסות לכך כי קיים עבר שכזה. באשר לחוות הדעת של ד"ר טנצמן שלא הוצגה לוועדות, אזי מאחר שד"ר טנצמן חרג מסמכותו כאשר התייחס בחוות דעתו גם לתאונה הראשונה לא היה מקום להציג לפני הוועדות הרפואיות במל"ל את אותה חוות דעת. עוד טוען התובע כי הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים, חריגים, לדוגמא: כאשר חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית ועד לדיון בבית המשפט; או כאשר לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע לפני התאונה ושאם היו לפניה היו מביאות לתוצאה שונה. לדידו של התובע, אפילו קיים מומחה רפואי הסובר אחרת ממה שקבעה הוועדה הרפואית, אפילו היו הפערים ביניהם גדולים - אין די בכך כדי להתיר הבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות במל"ל.