פלוני נ' נימר ואח'

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו עקב תאונת דרכים בה היה מעורב.

על מנת שלא להרחיב את היריעה מעבר לדרוש, ייאמר כבר עתה כי המחלוקת העובדתית בתיק זה מצטמצמת לשאלה אחת ממוקדת והיא האם התובע נפל ממשאית עקב פעולה/תזוזה של מנוף המשאית או שנפל מסיבה אחרת. הצדדים אינם חלוקים בפן המשפטי ובתוצאה המשפטית הכרוכה בתשובה על שאלת סיבת הנפילה. ייאמר שגם חרף "טרוניות" הצדדים בעניין הנכות הרפואית, איש לא ביקש לחקור את המומחה ואין באמת מה לדון במישור זה (להבדיל מהפן התפקודי הנגזר מהנכות הרפואית).

טרם הכניסה לדיון לגופו של עניין ראיתי לנכון לציין כי שני הצדדים נכנסו בחקירות (שהיו מפורטות ויצריות) ובסיכומים לפרטי פרטים, ניסו לתת לכל אמרה, גמגום או פיסת נייר משקל מעל ומעבר למשקלם בפועל, ניסו להסיק מכל נתון שהוא מסקנות מרחיקות לכת, לכאן או לכן ברם כבר עתה ייאמר, התמונה הכוללת פשוטה, ההכרעה מתבססת על הראיות, העדויות ונטלי ההוכחה . היות וב"כ הנתבעת התייחס מספר פעמים לנושא, אעיר כי לא נסתר מעיניי שבלא מעט מהתיקים "הגבוליים" נולדות גרסאות המתאימות את התאונה להלכה המשפטית, "החשד" בהחלט קיים וגם מובן ברם לא "החשד" הוא זה שמכריע את התיק אלא הכללים המשפטיים ונכון, לעיתים זוכה תובע שלא צריך לזכות, לעיתים נדירות יותר, לא מצליח מי שנפגע, להוכיח את תביעתו, זו הזירה המשפטית.

כאמור העדים קרי התובע ודודו והנתבע 1 העידו ונחקרו וב"כ הצדדים סיכמו לבקשתם בע"פ לאחר קבלת התמליל ולאחר שניתן להם פרק זמן להכנת הסיכומים ומכאן לדיון בהכרעה.

לגרסת התובע, יליד 1990, ביום התאונה-21.9.18 הגיעה משאית מנוף לחצרו של דודו מר xxx על מנת לפרוק שם משטחי אבן. הדוד ביקש מהתובע לבוא ולסייע לנהג המשאית בקשירת משטחי האבן למנוף המשאית.

לגרסת התובע, הנהג עמד על חומת אבן גבוהה החוצצת בין הכביש לחצר, דודו עמד בחצר הבית (שגם היא גבוהה ממפלס הכביש) והיה מלווה את תנועת המנוף ומוודא והפריקה נעשית במקום הנכון ואילו הוא-התובע עמד על ארגז המשאית והיה מכניס את רצועות המנוף מתחת למשטחים מצד אחד ומוציאן מצד שני. מדובר בשתי רצועות שמצד אחד היו מחוברות לוו המנוף ("השאקל") ומצד שני היו מועברות מתחת למשטח ואז היה צורך להרימן ולחבר את הקצה החופשי שלהן לאותו "שאקל" שמיקומו נשלט ע"י הנתבע 1. לאחר חיבור שתי הרצועות היה הנתבע 1 מרים את המשטח ומעבירו מעבר לחומה לחצרו של הדוד.

בעת אירוע התאונה עמד התובע על סף ארגז המשאית בצד הפונה לכביש (עמ' 16 לתמליל שורות 16-21), ניסה להגיע ולקשור את הרצועה שנותרה לשאקל ואז לטענתו תוך כדי שהוא אוחז בשאקל ומנסה לפתוח אותו כדי להכניס את הרצועה זז המנוף והוא איבד שיווי משקל ונפל (עמ' 18 לתמליל שורות 18-27). התובע הבהיר כי המנוף זז ופגע בידו ולכן איבד שיווי משקל (עמ' 19 לתמליל שורות 6-9).

התובע סיפר כי נהג המשאית היה מכוון את המנוף ומוריד אותו (למעשה את קצהו עם השאקל כך שהתובע יוכל להגיע עם הרצועות ולקשור אותן) כך למשל בעמ' 15 לתמליל שורות 4-9, בעמ' 20 לתמליל שורות 13-14.

כשנפל נתפסה רגלו הימנית בקורת מתכת המותקנת על ארגז המשאית מתחת וכך נגרמה עיקר הפגיעה.

זה המקום לציין כי על גרסה זו חזר מספר פעמים במהלך עדותו (הוא גם נשאל עליה מספר פעמים) וכי הדגים מדי פעם כיצד היו וקרו הדברים על גבי תמונות שהוצגו לו.