החלטה 6908-11-12

מבוא

1. התובעת, ילידת 20.11.55, הגישה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה ביום 5.3.11 עת נפגעה מרכב שהיה נהוג בידי הנתבע 2 ובוטח כדין אצל הנתבעת 1 בנסיבות המהוות, לטענתה, תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן - חוק הפלת"ד).

הנתבע 2 הוא בעלה של התובעת.

הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת) טוענת כי פגיעת התובעת אירעה, אם בכלל, בנסיבות שאינן נופלות בגדר ההגדרה "תאונת דרכים".

מנימוקים שונים שפורטו בכתב ההגנה נמנעה הנתבעת מלייצג את הנתבע 2 והוא יוצג באופן עצמאי.

2.בהתאם להחלטה מיום 24.6.13 פוצל הדיון בשאלת החבות והנזק.

עקב עיכובים שונים שנבעו בעיקרם מהתנהלות התובעת נשמעו ראיות הצדדים בשאלת החבות רק ביום 12.3.14 .

ביום 25.6.14 נשמעו סיכומי באי כוח הצדדים.

3.מטעם התובעת הגישו תצהיר עדות ראשית והעידו: התובעת בעצמה; מר א' ב' - בנה של התובעת; ומר ס' ע' - שכן שהגיע למקום האירוע.

מטעם הנתבעת הוגש דו"ח של חוקר פרטי ותמליל חקירה. החוקר לא נתבקש להיחקר על תצהירו על ידי מי מב"כ הצדדים האחרים.

הנתבע 2 הגיש תצהיר והעיד.

השאלה שבמחלוקת וההכרעה

4.עיקר המחלוקת בתיק זה נסבה על השאלה האם פגיעת התובעת אירעה באופן הנטען על ידה באופן שיש בו כדי לענות על הגדרת תאונה דרכים שמשמעה בחוק הפלת"ד או שמא אירעה בנסיבות אחרות וללא קשר לשימוש ברכב.

לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים ובמוצגים שהוגשו, שמיעת העדים מטעם הצדדים וצפייה בהדגמת השתלשלות האירוע כפי שהוצגה על ידי התובעת בחניית בית המשפט במסגרת הדיון שהתקיים - אקבע כי עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה וכי היא הוכיחה במאזן ההסתברויות הדרוש כי פגיעתה נגרמה באופן שיש בו כדי להוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד.