פלונית נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

לפניי בקשה לפסילת מסמך מיום 5.1.12 שנערך על ידי הפסיכולוג, בני זנד, ממכון אינדיגו בעניינה של התובעת.

לטענת הנתבעת, מסמך זה אסור בהמצאה מאחר שהוא מהווה חוות דעת אסורה בהמצאה, ומאחר שאין מדובר במסמך שנערך במסגרת טיפול רפואי.

בעקבות החלטת בית המשפט מיום 26.5.14 לפיה התבקשה התובעת להבהיר מדוע אין ביכולתה להמציא את תיק הטיפולים המלא, התקבלה הודעת התובעת מיום 28.6.15 בה ציינה התובעת כי בתגובה לבקשתה לקבל את תיק הטיפולים נענתה כי הפסיכולוג אשר טיפל בה אינו נוהג לערוך רישומים במהלך או אחרי המפגשים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמך נשוא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן להציגו בפני מומחה בית המשפט.

אכן אין מדובר במסמך שנערך בזמן אמת, אלא שעיון במסמך מלמד על כי יש בו מעין סיכום כללי של מפגשי הטיפול המתאר את התכנים העיקריים של השיחות והתרשמותו של הפסיכולוג. אין במסמך זה מאפיינים מובהקים של חוות דעת כגון דיאגנוזה, שיעור נכות וכיו"ב.

בנסיבות אלו ולאור הפרשנות הדווקנית שניתנה בהחלטת כב' השופט זילברטל ברעא 3007-12 פלונית נ הראל חברה לביטוח בע"מ לביטוי "חוות דעת", אין לראות במסמך זה משום חוות דעת.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שאין בידי התובעת האפשרות להציג את תיק הטיפולים המלא מאחר שהפסיכולוג המטפל בה לא ערך רישומים של הטיפולים בזמן אמת. בנסיבות אלו חסימת דרכה של התובעת מלהציג מסמך זה עלולה למנוע ממומחה בית המשפט חשיפה לחומר רפואי רלוונטי למצבה הנפשי של התובעת.

לכך יש להוסיף כי ממילא חזקה על מומחית בית המשפט, אשר עתידה לפגוש את התובעת, כי תדע לתת למסמך את המשקל הראוי בבמסגרת חוות דעתה, וכי עצמאות שיקול דעתה תישמר.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לפסילת המסמך ומתירה את המצאתו למומחה.