ת"א 6807-05-16 סריקוב ואח' נ' אביב ואח'

עיינתי בבקשה לצו לפי פקודת הבזיון, התגובה והתשובה. דין הבקשה להידחות.

אין ספק: קשה עד מאד להתרשם מהתנהלות המשיבים, אולם הליכי ביזיון אינם יכולים לסייע למבקשים. הליך ביזיון משמעו הפרה ברורה של צו חד משמעי. כאן הצו שנתבקש מלכתחילה היה כזה הקורא ל"הקפאת מצב" ברכוש שאין חולק כי הוא משותף (יהיו ההסכמים הפנימיים של בעלי הדין שאינם מחייבים את יתר בעלי הדירות אשר יהיו). הקפאת מצב (וליתר דיוק, קריאה להשבת המצב לקדמותו) - בוצעה. לא תבוצע בנייה ברכוש המשותף.

ברם העובדה שלעת הזו המדובר ברכוש משותף אין משמעה שנתבקשה או ניתנה זכות שימוש בלעדית בחנייה למבקשים. פעולת המשיבים, דומה (והמותב הדן בהליך העיקרי הוא שיכריע) אכן מסכלת את תכלית היות הרכוש משותף. אפשר שסופם של דברים שהמשיבים יידרשו לפצות מי משכניהם, לאחר שיוסדר מערך היחסים בין הצדדים. אולם הפרה ברורה של צו חד משמעי אין כאן, גם אם המדובר כפי הנראה בהתחכמות שכזו, בבחינת בחירה של המשיבים להסב לעצמם נזק ולו על מנת להסב למבקשים נזק. יוזכר: העובדה שהמדובר בצו שלא תהיה בו כל תועלת מעשית (זולת הקפאת המצב) הובהרה כבר בדיון עצמו. את האפשרות שגם אם יינתן צו, יפעל המשיב בדיוק בדרך בה פעל עתה, ויציב בחניה רכב חסר תועלת, ציינתי אני עצמי בדיון, בניסיון לבאר את החשיבות שבהגעה להסכמה, ולא לצו. איני נדרש לשאלה מי סיכל את המגעים. ברם מעשית, המבקשים אינם יכולים להסתייע בהליכי הביזיון (ואיני נדרש כאן לשאלה של מתן האפשרות להם לתיקון העינית וגו', שהיא שולית עתה). את טענותיהם ישמרו להם להליך העיקרי. ומוטב: ימצאו עם המשיבים דרך לייתור המחלוקת.

הבקשה נדחית אפוא, תוך שכמעט למותר לציין, נוכח התנהלותם הבעייתית של המשיבים דיונית ולגופם של דברים, שהדבר נעשה ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ו, 20 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.