ת"א 6753-09-14 טרבלסי נ' אלגאלי

1.בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף וכן בקשה להכרה בחסינות הנתבע, כעובד ציבור, מפני התביעה שבנידון.

המדובר בתביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע שהינו מנהל משאבי אנוש בעיריית צפת, אשר, לטענת התובע, גרם בהתנהגותו, משיקולים זרים ומנקמנות אישית, לכך שהנתבע לא יקבל פיצויי פיטורין ממקום עבודתו ביחס לשנים 1986-1990.

לטענת התובע, משנת 1986 ועד שנת 2009 שימש כמנכ"ל המכללה האקדמית בצפת (להלן "המכללה"), כשעד שנת 1990 שולם שכרו ע"י עירית צפת ,כשבמקביל גם עבד כמורה בבית הספר אמית בצפת. לטענת התובע כשעבר לקבל שכרו מהמכללה, הוסכם על רצף זכויות ואולם כשנדרש לעגן הסכמה זאת בהסכמת העבודה שנחתם עם המכללה רק בשנת 2005, נדרש להביא אישור מעיריית צפת לגבי תחילת עבודתו במכללה. לטענת התובע, הנתבע שהיה כאמור מנהל משאבי אנוש בעירייה סירב לתת לו את האישור וזאת למרות שביום 4.9.06 הציג התובע בפניו מכתב מטעם מנהל המכללות של אוניברסיטת בר אילן (שהמכללה הייתה שלוחה שלה) כי התחיל לעבוד כמנהל השלוחה בשנת 1985 ובאותה עת קיבל שכר מהעירייה. גם פניות התובע ביום 22.10.06 לראש העיר, לא הועילו.

ביום 13.3.07 קיבל התובע תגובה בכתב מהנתבע על פיה "אין בידנו נתונים המאשרים את גרסתך" וכי מבירור שערכו במס הכנסה, הסתבר כי התובע אינו מופיע בדוחות השכר שהועברו ע"י העיריה. גם במכתב מיום 15.4.07 עמד הנתבע על עמדתו והבהיר כי התגובה לא תשתנה, אלא אם התובע ימציא מסמכים כגון תלושי שכר, טופס 106, אישור ממס הכנסה או ביטוח לאומי לגבי עבודתו באותה תקופה.

התובע פירט בתביעה את השערותיו למניעים הזרים בגינם לא העניק לו הנתבע את האישור שביקש.

גם בשנת 2009, כשפוטר הנתבע מעבודתו במכללה ולצורך קבלת פיצויי פיטורים ביחס ל-4 שנים אלו (86-90), נדרש להמציא אישור מהעירייה, הודיע לו הנתבע כי תשובתו לא השתנתה. לטענת התובע, בסופו של דבר צירף למכללה תצהיר מטעמו על כי התחיל לעבוד במכללה בשנת 1986,קיבל שכר באותה העת מהעירייה ולא קיבל פיצויי פיטורין בגין תקופה זו. לטענת התובע, יום לאחר ששלח את התצהיר למכללה, שלח הנתבע ביום 30.12.09 מכתב למכללה בו כתב כי מבדיקה שערך במערכת השכר אין נתונים כי מר טרבלסי הועסק בעיריית צפת בשנים 1986-1990 וכי בשנים אלו הועסק בית ספר אמית ובמכללה ושכרו שולם לו ע"י רשת אמית. ימים ספורים לאחר מכן שלח הנתבע מכתב נוסף על פיו התובע הועסק בתקופה הרלוונטית כמורה בבית ספר אמית וכמנהל המכללה והופרש עבורו שכר. הנתבע הבהיר במכתב כי תשלום פיצויים ע"י המכללה לתקופה זו, לא יחייב את העירייה ולא את רשת אמית וכי לגבי שחרור הכספים, על התובע לפנות לרשת אמית ולעיריה.

לטענת התובע במסגרת פסק דין שניתן ע"י ביה"ד לעבודה בתביעה שהגיש כנגד המכללה נקבע כי ע"פ הסכם הפרישה עם המכללה הוסכם שפיצויי הפיטורין ישולמו לתובע ביחס לתקופה משנת 1990 ואילך ואם הנתבע יביא אישור מעיריית צפת שלא שילמה לו פיצויי פיטורין על התקופה שקדמה (5/86-9/90), יזכה להשלמת פיצויים מהמכללה. לכן נקבע כי באותו שלב, כל עוד לא הוצג אישור כאמור, אין לחייב את המכללה ביחס לתקופה שקדמה ל 9/90.

לאור האמור תבע התובע את סכום הפיצויים אשר היו אמורים להיות משולמים לו ע"י המכללה אילו היה מקבל אישור כנדרש וזאת בסך 128,255 ₪.

2. לטענת הנתבע יש להכיר בחסינותו כעובד ציבור והעיריה היא הגורם הרלוונטי לתביעה ולא הוא. בנוסף נטען כי הסמכות העניינית נתונה לביה"ד לעבודה שכן מדובר בתביעה ביחס לתקופת עבודתו של התובע בעיריה ומכוח יחסי עבודה ואין המדובר בתביעה נזיקית.

כן נטענה טענת התיישנות על פיה ממכתבו של התובע מיום 22.10.06 לראש העירייה עולה כי עילת תביעתו נולדה כבר אז שכן כבר אז טען כי הנתבע סרב לתת לו אישור "מסיבות שעדיף לא לפרטן ...". הנתבע הפנה גם למכתב התובע מיום 28.02.07 על פיו כבר אז הודיע התובע כי במידה ולא יקבל התייחסות, יאלץ לפנות לערכאות ולתבוע את העירייה ואת הנתבע אישית.