ת"א 6715-10-12 רחמים ואח' נ' פולק ואח'

כללי

1. בפני תביעה למתן צו מניעה קבוע, "האוסר על המשיבים להחנות את רכבם במעבר המשותף ולבצע פעולות המהוות גורם מפריע מכל סוג שהוא לרבות הנחת חפצים בתחום המעבר המשותף, בין במעשה ובין במחדל וזאת ע"פ הוראת סעיף 44 לפסק דינו מיום 19.4.2009 (כב' סה"נ השופט יחזקאל קינר). בפסה"ד הנ"ל (ת.א. 4989/07 שלום ראשל"צ), הוצא צו מניעה בתביעה שהגישו הנתבעים כנגד התובעים, ואשר אוסר עליהם "לבצע כל פעולת בניה בתחום המעבר המשותף, וכן אוסר עליהם לעשות שימוש במעבר המשותף המפריע לשימושים בו כפי שהוגדרו לעיל, ובכלל זה נאסר על הנחת חפצים כלשהם או בעלי חיים דרך קבע, פתיחת שער גומחת האשפה הקיימת לפרק הזמן העולה על הנדרש לצורך הוצאת או הכנסת פח האשפה והחניית כלי רכב" (ס' 43 לפסה"ד).

2. בסעיף 44 לפסה"ד הנ"ל, בית המשפט הוסיף והנחה את הנתבעים דנא לפעול מתוך הדדיות:

   "למותר לצין כי כשם שהתוצאה הנובעת מכך היא כי על הנתבעים [התובעים כאן] להחנות את כלי רכבים רק במקומות המיועדים לכך בתשריט היתר הבניה ולא בתחום המעבר המשותף, כך גם על התובעים [הנתבעים כאן] להקפיד ולהחנות את כלי רכבם בתחום חניותיהם המסומנות בתשריט היתר הבניה, ולא לחרוג לתחום המעבר המשותף. אין בפני תביעה נגד התובעים [הנתבעים כאן] ולכן הצו שניתן בפסק דין זה הוא נגד הנתבעים בלבד [הם התובעים כאן], ואולם האמור בסעיף זה לעיל הינו ברור ומובן מאליו".

3. הנתבעים טענו כי דין התביעה להדחות. לדבריהם, "הם מסכימים ומכבדים את פסק הדין החלוט [של כב' הש' קינר] ... ובהתאם לפסק הדין הם מחנים את רכביהם אך ורק בתחום החניות בבעלותם ולא בתחום המעבר המשותף!!!" (ר' בפתיח לכתב ההגנה). לטענתם, מטרת התביעה אינה לאכוף את פסק הדין אלא "לאסור על המשיבים לעשות שימוש בחניותיהם שהן רכושם הקנייני ואינן חלק מן המעבר המשותף!!!" (שם). הנתבעים הדגישו כי אינם חונים במעבר המשותף (ר' דברי ב"כ, פ' מיום 29.10.2012 ע' 1 ש' 16-15). למרות זאת, הם סרבו לקבל על עצמם צו מניעה הדדי בהתאם לסעיף 44 בפסק-דינו של כב' הש' קינר.

4. בהסכמת הצדדים, בית המשפט מינה מודד מכריע מטעם בימ"ש, וזאת לצורך סימון בשטח של מקומות החניה הפרטיים של הצדדים ושל המעבר המשותף, ובהתאם לפסק דינו של כב' הש' קינר (החלטה מיום 10.9.2013). המומחה, המודד זהר עירון, ביקר בשטח וסימן את מקומות החניה הפרטיים וכן את המעבר המשותף, והגיש חוו"ד ותשריט (מיום 29.11.2013). לבקשת הצדדים ובהנחית בית המשפט, המומחה הגיש השלמה ותשריט שבו - לצורך הבהירות - נצבע המעבר המשותף בצבע כחול (ר' השלמה מיום 10.1.20014).

5. התובעים טענו כי המומחה עירון פעל שלא לפי פסק-דינו של כב' הש' קינר, וביקשו שלא לאמץ את התשריט שהגיש. הנתבעים מצידם ביקשו לדחות את התביעה.

6. במישור הדיוני: המומחה נחקר על חוות דעתו. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. לשלמות התמונה יצוין כי בהליך זה הוצא צו מניעה זמני (החלטה מיום 29.10.2012).

    

   דיון והכרעה

7. בא-כח התובעים טענה, כי הסימון שביצע המודד עירון בשטח (ואשר מבוטא בתשריט מיום 10.1.2014) אינו תואם את פסק-הדין החלוט, אלא מהווה פרשנות של פסק-הדין (ס' 20, 27, 33 לסיכומיה). אין בידי לקבל טענה זו.