בלקר נ' פרל

בתיק זה הוגשה תובענה כספית בסדר דין רגיל על סך 40,000 ₪ בגין הפרת הסכם מכר דירה. לטענת התובעת, הנתבע שהינו תושב חוץ, נמנע מלהסדיר בעצמו או באמצעות מיופה כוחו את הרישום של מונה המים בדירה על שמו במשך כשנתיים וחצי לאחר שהדירה נמכרה לו ואף נמסרה לו וכתוצאה מכך עוקל חשבונה של התובעת בגין חוב מים ונגרמו לה נזקים.

התובעת המציאה את כתב התביעה לנתבע באמצעות שליחתו למר משה הנדלר (להלן: "מר הנדלר") כאשר לטענתה מדובר במורשה של הנתבע ומיופה כוח של הנתבע על פי ייפוי -כוח מיום 12.6.15.

מר הנדלר הגיש לבית המשפט מסמך שנושא כותרת "כתב הגנה – בקשה לסילוק על הסף" וכתב במסגרתו, כי מדובר בכתב הגנה אשר הוגש מטעם עצמו ולא מטעם הנתבע. עוד ביקש כי כתב התביעה יידחה על הסף. בבקשתו, טען מר הנדלר כי אינו הכתובת להמצאת כתבי בי-דין עבור הנתבע וכי על התובעת לפעול על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות") ובפרט, בהתאם לתקנה 500 לתקנות. עוד התייחס לגופן של הטענות בכתב התביעה, ואמר כי ידוע לו באופן אישי כי הנכס היה ריק במשך כשנתיים עד ליום 15.12.17 אז נכנס שוכר חדש. עוד ציין מר הנדלר כי ברגע שנודע לו שיש בעיה עם מונה המים פנה מידית להסדרת העניין ולהעברת מונה המים על שם הנתבע. מר הנדלר צירף תצהיר תומך לבקשתו.

בתגובה טענה התובעת כי מר הנדלר הינו מורשה וממונה מטעם הנתבע לביצוע פעולות רבות הקשורות לעסקת המכר וכן לעסקאות מכר רבות ואחרות. עוד טענה כי הוא חתום על ייפוי כח בלתי חוזר במסגרתו מונה כשלוח לבצע פעולות רבות השייכות לנכס נושא התובענה. לטענתה, פעל בשם המבקש, עשה שימוש בייפוי כוח שניתן לו על מנת להעביר בסופו של יום את חשבון המים על שם הנתבע וכן על שם השוכר החדש, מכאן לטענתה, מדובר בקשר נמשך בינו לבין הנתבע ולא בקשר שהסתיים במעמד החתימה על הסכם המכר. עוד טענה, כי מדובר בקשר עסקי או חברי ועל כן המצאת כתב התביעה למר הנדלר היא המצאה למורשה של הנתבע המהווה המצאה כדין לנתבע. עוד הפנתה לפסיקה התומכת בטענתה.

השאלה העומדת לדיון בפניי היא האם מר הנדלר מורשה לקבל כתבי בי-דין עבור הנתבע. אקדים ואומר כי אני סבורה כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית כפי שיפורט להלן.

סמכות בית המשפט בישראל נקנית ככלל בהמצאת הזמנה לדין. ההמצאה יכולה להתבצע גם כאשר הנתבע עצמו לא מצוי בישראל אך מצוי בה מורשהו או עורך דינו בנושא ההתדיינות.

תקנה 477 לתקנות קובעת כי ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו וכן קובעת כי ניתן לבצע את ההמצאה גם לידי מורשה "אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה".

על פי תקנה 478 ניתן למנות מורשה במינוי מיוחד לשם קבלת כתבי בי-דין על פי כתב מינוי או במינוי כללי אשר מצריך הפקדת כתב המינוי בבית המשפט. מורשה יכול להתמנות רק אם הוא גר בתחום המדינה.

תפקיד המורשה לפי התקנות הוא למסור את המסמכים לידי הנמען או להביאם לידיעתו. זו השליחות היחידה שהמחוקק מצפה לה מהמורשה וזאת בשל ההנחה כי דבר המצאתו של כתב בי-דין עשוי להגיע באמצעותו לידיעת הנמען.

תקנה 482 דנה בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים. השאלה המרכזית הנשאלת לעניין תקנה 482 היא אינטנסיביות הקשר בין הגורם לו הומצא כתב בי-הדין לבין הנתבע. האינטנסיביות הנדרשת היא כזו שניתן להניח כי הגורם שנמצא בארץ יביא לידיעת הנתבע הנמצא מחוץ לישראל את דבר הגשת התובענה ואת תוכנה (ראה רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי (8.3.11); ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות נ' BODSTRAY COMPANY פ"ד נח (2), 465). ברע"א 2737/08 ארבל נ' TUIAG (29.1.09) ניתנה פרשנות מרחיבה למונח "מורשה" ונקבע כי כאשר יש לנתבע שהוא תושב חוץ, חברת חוץ מורשה בישראל ניתן לבצע המצאה לידי המורשה ללא צורך בצו המצאה אל מחוץ לתחום המדינה.

לאור האמור, השאלה האם מר הנדלר הינו בגדר מורשה בהנהלת עסקים נחתכת לפי מידת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע.

במקרה דנן, הנתבע רכש דירה בישראל כאשר מי שפעל עבורו ביחס לרכישת הדירה הוא מר הנדלר אשר קיבל ממנו ייפוי -כוח מיוחד בלתי חוזר והיה שלוח של הנתבע לביצוע פעולות רבות ביחס לדירה האמורה.

עיון בייפוי- הכוח המיוחד הבלתי חוזר מיום 12.6.15 שצורף לכתב התביעה מלמד כי בסעיף 2 נכתב כי מר הנדלר מונה על ידי הנתבע בין היתר, "להשכיר את הנכס מפעם לפעם ולחתום על הסכמים ומסמכים לצורך כך". בסעיף 6 לייפוי -הכוח נכתב כי מר הנדלר מונה להופיע בשם ובמקום הנתבע ולייצגו "בכל המוסדות לרבות המוסדות השיפוטיים או המעין שיפוטיים על כל ערכאותיהם בנוגע לנכס כולל בוררות ולנקוט בכל פעולה/ הליך משפטי כפי שיראה לב"כ לרבות תביעה....". בסעיף 7 לייפוי –הכוח, מר הנדלר מונה לשלם בשם הנתבע ובמקומו כל תשלום, מס, היטל, אגרה ביחס לנכס. עוד נכתב בו כי והמינוי האמור מחייב אף את יורשי הנתבע. מן האמור ניתן להסיק כי מר הנדלר הינו מורשה בהנהלת עסקו של הנתבע – הדירה שרכש לטובת השקעה בישראל ואותה הוא משכיר לשוכרים מתחלפים.

מר הנדלר הודה כי פעל להסדרת העברת מונה המים וזאת, על ידי שימוש בייפוי -הכוח שניתן לו מאת הנתבע. מסמך העברת מד המים צורף כנספח א' לתגובת התובעת ומעיון בו עולה כי ביום 21.1.18 מר הנדלר ייפה כוחו של מר אברהם הירש על מנת להעביר את חשבון המים על שמו וזאת על ידי שימוש בייפוי- כוח שניתן לו, למר הנדלר, על ידי הנתבע וכן צורף טופס בקשה להחלפת צרכנים ולפיו מיום 29.12.17 מחזיק בדירה מר הירש ולא התובעת. הדבר מלמד כי הקשר בינו לבין הנתבע לא ניתק עם ההסכם בו הנתבע רכש הדירה באמצעות מר הנדלר.

בהסכם המכר של הדירה אשר צורף לכתב התביעה עולה כי עסקת המכר של הדירה נעשתה באמצעות מר הנדלר אשר ביצע את הרכישה עובר הנתבע. כמו כן, נכתב במפורש בהסכם המכר בסעיף 13 כי כל הודעה שתשלח על ידי אחד הצדדים למשנהו לפי כתובת הצדדים כמפורט בכותר ההסכם תחשב כאילו נמסרה לצד השני תוך 3 ימים אם נשלחה בדואר רישום או מידית אם נמסרה במסירה ידנית. הכתובת של הנתבע בהסכם המכר היא הכתובת בישראל של מר הנדלר.

איני מקבלת את טענת מר הנדלר כי רק חתם על ההסכם הא ותו לא. מן האמור בבקשה שהעביר לבית המשפט, עולה כי מר הנדלר מעודכן ביחס למצב הדירה - האם היא מושכרת או לא והמועד שבו הושכרה לאחר שנרכשה, והוא אף הודה כי פעל לטיפול להעברת המונה ברגע שידע כי התעוררה בעיה ביחס לכך. זאת, על רקע האמור בייפוי הכוח אשר מקנה לו סמכויות נרחבות ביחס לדירה.

פעולותיו אלה בצירוף הסמכויות שהוקנו לו מלמדות בהכרח על מידת האינטנסיביות של הקשר בינו לבין הנתבע שאחרת, מדוע לו לפעול בעבור הנתבע ולדאוג להעברת מונה המים וכן להעברתו על שם השוכר החדש בדירה ומדוע שהנתבע יבחר לתת לו סמכויות נרחבות כאלה ביחס לדירה. לא זו אף זו, מבקשתו עולה כי פעל לאלתר לטיפול בהעברת המונה, הדחיפות שבה פעל אף היא יש בה כדי ללמד על זיקה חזקה לנתבע.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין הפורום הנאות אציין כי תושב חוץ הרוכש דירה בישראל חייב להניח כי אם יש קושי בהסכם המכר או אם נטען כי זה מופר על ידו, הוא יהא חשוף לתביעה בישראל.

לטעמי, קמה תשתית ראייתית מספקת המלמדת כי בין הנתבע למר הנדלר קשר חזק ואינטנסיבי ועל כן, יש להניח כי מר הנדלר יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו ועל כן מוצדקת החלת תקנה 482 על נסיבות העניין ומדובר בהמצאה בת פועל. אין מקום להקשות על התובעת ולבקש כי תפעל בהתאם לתקנה 500 במקרה זה שכן הדבר יוביל לעיכוב בירור ההליך ולהערמת קשיים בפניה באופן שאינו צודק.