ת"א 66958-03-17 עמר נ' דוד

בפני בקשה להורות על מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט בגין התביעה שהוגשה בתיק זה – תביעה על סך כ-600 אלף ₪ בגין טענות לנזקים ולאבדן הכנסה בקשר לנכס שביקש המבקש לשכור לצורך הפעלת גן ילדים.

המבקש טוען כי יש להעניק לו את הפטור המבוקש נוכח מצבו הכלכלי הקשה, בהיותו לקוח מוגבל על פי אישור בנק ישראל, הכנסתו החודשית המוקדשת רובה ככולה לתשלום הוצאות גרושתו וילדיו וחוסר יכולתו לגייס את סכום האגרה הנדרש ממקורבים וממוסדות פיננסיים.

המשיב 2 (הנתבע) טען מנגד כי עילת התביעה חלשה ביותר, כי מדובר בניצול לרעה של הליכי משפט ושכל מטרתה של התביעה היתה לדחות את פינויו מהנכס (פינוי שיצא לפועל רק לאחר שהוגשה תביעה לפינוי ואשר הותיר נזקים בנכס). עוד נטען כי המבקש לא הוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית לשלם את אגרת בית המשפט.

המשיב 1 לא הביע עמדה באשר לבקשה זו.

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

תקנות האגרות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט בניהול ההליך המשפטי ויש בו אף כדי לבסס את רצינות ההליך. מאידך, אין בחיוב באגרה כדי לאיין את זכותו של הפרט להיזקק לשירותי מערכת המשפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית.

לפיכך, נקבע בתקנות מנגנון המאפשר מתן פטור מאגרה בהתקיים נסיבות מסוימות.

לפי תקנה 14 לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז- 2007, על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה, רשאי בית המשפט לפטור התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה. תקנה 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 קובעת רשימת בעלי דין הפטורים מאגרה.

הנטל להוכיח התנאים כאמור לעיל מוטל על מבקש הפטור.

בענייננו, סבורני כי המבקש לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח כי אין ביכולתו לשלם את אגרת ההליך.