ת"א 66709-01-17

רקע

1.לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, כתנאי להמשך ניהול תביעתו.

2. תביעה זו עניינה פיצויי נזיקין בגין תאונת עבודה שאירעה לתובע, על פי הנטען ביום 20.01.15. התובע טוען, כי תוך כדי עבודתו באתר בניה באשקלון, הוא נפל מהחלון ונפגע.

טענות הצדדים

3. לטענת הנתבעת, בנסיבות המקרה יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה הן עקב העובדה שהוא תושב הרשות הפלשתינית ולמיטב ידיעתה אין בבעלותו נכסים בישראל והן מחמת סיכויי התביעה שאינם גבוהים. עוד לטענת הנתבעת קיים חשש כי אם תידחה התביעה והתובע יחויב בהוצאות, היא לא תוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו.

4.לטענת התובע, לצד מקום מגוריו יש לשקול את סיכויי התביעה ושיקולי צדק. בניגוד לנתבעת, סבור התובע כי תביעתו מבוססת וסיכוייה גבוהים, ואילו הטלת ערובה עלולה לחסום בפניו את הגישה לערכאות.

דיון והכרעה

5.תקנה 519 א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת כדלקמן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

6.ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון נעים פ"ד נח(5), 865 (2004), נדונה שאלת חיובם של תושבי הרשות הפלשתינית בהפקדת ערובה ונפסק כי:

"במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (לא פורסם)). הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך הענין כתובע המתגורר בחו"ל."